רע"א 3918/19

תקציר

במקרה זה, מבקש ביקש רשות ערעור על פסק דין בסוגיית הקצאת דירות בתוך קיבוץ. המקרה המקורי עסק במחלוקת האם המבקש זכאי להחזיק בשתי דירות, כפי שהוחלט תחילה על ידי הקיבוץ, ולאחר מכן תוקן לדירה וחצי, דבר המשקף חלוקה הוגנת בין החברים. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה בעבר את תביעת המבקשת, והסכים עם החלטת הקיבוץ להקצות רק מחצית מהדירה הנוספת ולקבוע פיצוי באמצעות מנגנון איזון פנימי לשמירה על הון עצמי בתוך הקהילה. מנגנון זה לקח בחשבון גורמים כמו ותק וערך דירה. לאחר מכן ערער המבקש לבית משפט השלום בטבריה לקבלת החזקה ופיצויים שונים, לרבות הוצאות שיפוץ. בית משפט השלום נעתר חלקית לבקשתו, והתיר את החזקה אך קיזוז הפיצוי בהוצאות שהיה חייב בהן לפי מנגנון האיזון, ושלל פיצויי הפסד בגין מחצית הדירה. שני הצדדים ערערו, והמשיבה ערערה על פיצויי השיפוץ. בית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין הקודם, וקבע כי המבקש לא הוכיח די הצורך את נזקי השיפוץ באמצעות ראיות מומחים, המתיישבות עם אמות מידה משפטיות המחייבות כימות נזק מדויק. תביעותיו הנוספות של המבקש, לרבות פיצוי בגין דמי שימוש, נדחו בנימוק של זכויות בעלות. בבחינת רשות הערעור, בית המשפט העליון הכיר בצדק מסוים בטיעוניו של המבקש, אך בסופו של דבר דחה את ערעורו, תוך שימת דגש על התנהלות פרוצדורלית וקבלת הקביעות הקודמות. הבקשה לחופשה נדחתה ולא נפסקו הוצאות.