רע"פ 6550/05

תקציר

בפני בית המשפט מונחות שמונה בקשות לחופשה לצורך ערעור, כולן מתמקדות בענישה ההולמת בגין עבירות על סעיפים 12 ו-12א לחוק הכניסה לישראל. החלק הראשון נוגע לכניסה ושהייה בלתי חוקית בישראל, ואילו החלק השני נוגע לאירוח, העסקה או הסעה של שוהים בלתי חוקיים, או סיוע להם בהשגת מגורים תמורת תשלום או לא. בתי המשפט אימצו ככלל מדיניות ענישה מחמירה כלפי עבירות אלה בעקבות עלייה במספר פיגועי הטרור ופסק הדין בעניין חטיב נ' מדינת ישראל. רוב בתי המשפט פירשו זאת כמחייב מאסר בפועל, אם כי חלקם ביקשו להבהיר כי יש לעשות זאת בכל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבות הפרטניות. המבקשים בפני בית המשפט מבקשים כעת בעיקר לערער על העונשים שהוטלו עליהם על ידי בתי המשפט קמא, אם כי חלקם אף חולקים על הרשעתם. לאחר בחינת כל בקשה לגופה, ממליץ השופט לעמיתיו להעניק רשות ערעור בחלק מהמקרים ולדחות אותה במקרים אחרים. במקרים מסוימים, חומרת העבירה ועברם של העבריינים מצדיקים מאסר בפועל. עם זאת, עבור מבקשים אחרים, נסיבות מקלות, כגון נסיבות אישיות, מהות העבירה והזמן שחלף מאז ביצועה, מייתרות את הצורך במאסר בפועל. תחת זאת, מציע השופט לשנות את העונשים שהוטלו על ידי בתי המשפט קמא כך שיסירו את רכיב המאסר בפועל ויותירו את השאר על כנו או יטילו קנסות ומאסרים על תנאי. השופט גם דוחה את הערעור על ההרשעה כבלתי משכנע, ומציין כי המבקשים הודו בעובדות המהוות את העבירות ולא העלו טענות אלה בפני בתי המשפט קמא. לסיכום ממליצה השופטת: א) שלילת רשות ערעור בארבע בקשות וקיום עונשי המאסר בפועל. (ב) מתן רשות ערעור, קבלת הערעורים ותיקון גזרי הדין בארבע בקשות אחרות על ידי הסרת דרישת המאסר בפועל.