ת"א 1/96

תקציר

בתביעה שהגישו שלושה תובעים פלסטינים נגד שלושה נתבעים – חייל, מדינת ישראל וחברת הביטוח הערבית – קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) חל על המקרה. התובעים נורו ונפצעו על ידי החייל, שיצא מבסיסו כדי לתקוף פלסטינים. המבטחת טענה כי יש להחיל את הדין הישראלי, אך בית המשפט קבע כי מאחר ולתובעים ולמבטחת אין זיקה לישראל, ובהתחשב בנסיבות המקרה, יש להחיל את הצו – הזהה כמעט לחלוטין לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. באשר לטענת המבטחת כי האירוע לא נגרם כתוצאה משימוש ברכב, מצא בית המשפט כי השימוש הרגיל של התובעים ברכב יצר את הסיכון שהוביל לפציעתם, והפך אותו לתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. יתר על כן, הרכב לא היה רק זירת הפיגוע; השימוש בו היה הגורם החוקי לאירוע. המניע של החייל – לפגוע בערבים – לא שינה זאת, שכן בית המשפט לא מצא הבדל בין אלימות זו לבין צורות אחרות של אלימות כלפי אנשים על רקע זהותם או השתייכותם. לפיכך, הוטלה על המבטחת אחריות מוחלטת לנזקי התובעים. החלטה זו התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום 3.3.96.