תפ"ח 1036/06

תקציר

השופטים מצאו את הנאשם אשם ברוב סעיפי האישום שיוחסו לו – מעשה מגונה בקטין ומעשה סדום. האישום הראשון החל עוד כשהייתה הקורבן כבת ארבע שנים ונמשך עד שמלאו לה 16. השופטים התרשמו מאמינותה של הקורבן, ומצאו את עדותה עקבית וכנה, תוך שהיא נתמכת גם בראיות אחרות. הם קיבלו את ההסבר שלה שלא התנגדה לתקיפות, והכירו בדינמיקת הכוחות בין דוד לאחיינית. הימנעותו של הנאשם מלספק הסבר משכנע להדחקת התלונה על ידי המתלוננת, התנהגותה לאחר חשיפת התקיפות והיעדר כל מניע עבורה לפברק את הסיפור פעלו אף הם לרעתו. עם זאת, השופטים זיכו את הנאשם מהאישומים הקשורים לאירועים השלישי והחמישי בשל ספק סביר. האירוע השלישי, שכלל מעשה חריג בו הנאשם שר שיר ספינה בעוד הקורבן יושב עליו, לא היה ראייתי מספיק בשל אי אישורה של בקשת ההגנה לביקור במקום. האירוע החמישי, שנטען כי התרחש במשרדו של הנאשם, הוגדר כבלתי סביר בהתחשב בעיצוב המשרד, עם חלונות שקופים וגישה נוחה, מה שהופך את ביצוע המעשים הנטענים למסוכן עבור הנאשם. השופטים הדגישו כי החלטתם לזכות באישומים אלה לא משקפת חוסר אמון בעדות הקורבן, אלא תוצאה של כישלון התביעה להוכיח את האישומים מעבר לספק סביר, במיוחד בהתחשב בזכות השתיקה של הנאשם ובהיעדר ראיות תומכות. בסופו של דבר, הנאשם הורשע ברוב המכריע של סעיפי האישום ועמד בפני השלכות משפטיות משמעותיות.