ע"א 82/81

תקציר

בתביעה משפטית הנוגעת לחוזה למכירת עץ, המערערת, שנזקקה לעץ למפעלה, הוציאה 35 שיקים למשיב, יבואן עצים, במסגרת הסכם למסירת עץ. רוב העצים נמסרו ו-25 צ'קים פונו. עם זאת, התגלעו חילוקי דעות לגבי קצב האספקה ואיכות העץ, שהובילו לעצירת האספקה ולהפסקת התשלום על שיקים שטרם נפרעו. המשיב, שהוכרז מאוחר יותר כפושט רגל, ביקש לבצע שלושה משיקים נותרים, בטענה שבוצעו משלוחים מתאימים. בית משפט קמא התיר את המשך הביצוע, והמערערים ערערו בטענה שהם זכאים לקזז את עלות רכישת העץ הדרוש במקום אחר במחיר גבוה יותר עקב הפרתו של המשיב. בית המשפט העליון בחן את הערעור, תוך התמקדות במספר נקודות משפטיות מרכזיות. ראשית, בית המשפט קבע כי לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים, ניתן להחיל קיזוז על חוב בלתי מוגבל בזמן הנובע מעסקה אחת. עם זאת, היא מצאה כי הראיות שהובאו על ידי המערערת אינן מספיקות לביסוס טענת הקיזוזים, שכן לא היה רישום ברור של ההפסד בפועל או התחשבנות מפורטת בין הצדדים. אשר על כן, היא אישרה את החלטת בית משפט קמא ודחתה את הערעור, שכן לטענת המערער נעדרה ראיות ברורות המצביעות על כשל התחשבות חלקי או מוחלט שיכול היה להצדיק את ההתנגדות לביצוע השיקים. בסופו של דבר, ההחלטה חייבה את המערערים להתייחס לכל תביעות נזיקין תקפות בערוצים משפטיים נפרדים, והורתה להם לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב.