בד"מ 36/11

תקציר

פסק הדין מתייחס לדיון משמעתי נגד עו"ד רונאל פישר, שייצג את בית המשפט העליון בתיק פלילי. פישר הואשם בהפרת חובת עריכת הדין, פגיעה בכבודו של מקצוע עריכת הדין ועיסוק בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, בעקבות דברים שאמר לעיתונאים לאחר גזר הדין של מרשו. האמירה "המעשה המגונה היחיד בתיק הוא פסק הדין" הוגדרה כבלתי מתקבלת על הדעת וכפגיעה בכבוד בית המשפט. פישר טען כי אמר את הדברים בלהט הרגע, כי מדובר בתגובה ספונטנית לאירוע אמוציונלי, וכי יש לראות בה סוג של ביקורת ולא התקפה. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה והדגיש כי על עורכי הדין להתנהל באיפוק ובכבוד כלפי בית המשפט, וכי על הביקורת להיות מנומסת ומבוססת על עובדות. עוד צוין כי הערות גנאי על החלטות שיפוטיות אינן מקובלות. עוד טען פישר כי זכותו לחופש הביטוי נפגעה, אך בית המשפט דחה זאת בקובעו כי ה"איך" של ביטויו אינו ראוי ואינו מוגן. בנוסף, ניסיונותיו של פישר להצדיק את מעשיו על סמך נהלי ועדות האתיקה המעורבות לא צלחו, שכן לכל ועדה שיקול דעת עצמאי. בית המשפט דחה גם את טענתו של פישר לאכיפה בררנית ואת בקשתו לקביעת אשמה ללא הרשעה, שכן הוראה כזו אינה קיימת בדין המשמעתי. למרות הצעות לבטל את התיק, התעקשה המתלוננת להמשיך בהליך, מה שהוביל את בית המשפט להרשיע את פישר בעבירות משמעת. הדיון בגזר הדין נקבע ל-18 ביולי 2013.