בש"א 4933/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת הרשם י' מרזל לדחות בקשה של מערער נכה לפטור ממתן בטוחות בסך 5000 ₪, כפי שנדרש על ידי בית המשפט, בשל אי יכולתו לשלם. המערער חויב בעבר על ידי בית המשפט לענייני משפחה לשלם סכומים שונים של מזונות והוצאות אחרות עבור שתי בנותיו הקטינות בעקבות תביעה שהגישה אשתו. המערערת ערערה על החלטה זו פעמיים בעבר, מה שהביא להפחתה חלקית של החיובים, ופטורה מתשלום אגרת הערעור על ידי הרשם. פסק הדין מדגיש את ההבדל בשיקולים בין פטור המערער מתשלום אגרות לבין פטור מהפקדת בטוחות. בעוד שהראשונה היא בקשה בעיקרה בין המערער לבין המדינה, האחרונה נועדה להבטיח למשיבים כי לא יפסידו הוצאות כלשהן שנפסקו להם אם הערעור יידחה. לפיכך, הפטור מתשלום אגרה אינו מרמז אוטומטית על פטור ממתן בטוחות. על בית המשפט לשקול שיקולים אחרים לצורך הכרעה בשאלה האחרונה, לרבות מצבו הכלכלי של המערער. פסק הדין משרטט את מצבו הכלכלי של המערער, ומעלה שאלות בדבר קבלת סכומי כסף ניכרים ויכולתו לעבוד למרות מוגבלותו. המערער לא סיפק הסבר משכנע לחוסר יכולתו לגייס את הסכום הנדרש לביטחונות, וטיעוניו תקפו במידה רבה את פסקי הדין הקודמים נגדו. החלטת הרשם התבססה גם על הימנעותו של המערער מלהשיב לטענות המשיבים בדבר מצבו הכלכלי והתעלומה סביב גורלם של סכומי כסף מסוימים שקיבל. החלטת הרשם נמצאה סבירה, מה גם שהפטור המבוקש היה בסכום קטן יחסית. בית המשפט קבע כי תעודת הסיוע המשפטי שהעניק המערער, אף שיש לה משקל מסוים, אינה ראיה חותכת למצבו הכלכלי, במיוחד בהתחשב בשיקולים אחרים שהוצגו בהחלטת הרשם. לפיכך נדחה הערעור על פסק דינו של הרשם, והמערערת חויבה לשלם בטוחה בסך 5000 ₪.