בג"צ 203/11

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את העתירה ואת הנסיבות שהוצגו, אך בסופו של דבר לא מצא סיבה להיעתר לבקשה. טענות העותר נשקלו ונמצאו חסרות שחר. טענתם הראשונה הייתה בנוגע לטענה מאוימת, שנבחנה ביסודיות על ידי אנשי מקצוע ונמצאה בלתי מבוססת. בית המשפט ציין את שיקול הדעת של ועדת המאוימים בעניינים אלה ואת המקצועיות שבה הם פועלים, ולא ראה סיבה לבטל את החלטתם. זאת ועוד, מעורבותו של העותר בפעילות פלילית מקשה על קבלתו את עמדתו. טיבן ותדירותן של עבירות אלה מהוות סיכון לציבור, ואין זה סביר שהעותר יצפה להקלה בעת ביצוע עבירות בתחום השיפוט בו הוא מבקש להתמקם. בית המשפט מכיר בכדאיות איחוד המשפחות, אך מדגיש כי העותרים לא הציגו טעם הומניטרי מיוחד מעבר לרצון הכללי לחיות יחד. גם לרישום הפלילי של העותרים משקל כבד בהחלטה זו. לסיכום, בית המשפט קבע כי החלטות המשיבים היו סבירות ובשיקול דעתם, ועל כן העתירה נדחית. העותר יכול להישאר בישראל למשך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולאחר מכן עליו לחזור לשטח מולדתו, בכפוף לתנאים הרגולטוריים הנוכחיים.