ע"ב 2185/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לפיצויים בהלנת שכר של עובדים נגד מעסיקם. המעסיק לא שילם לעובדים את שכרם במועד במשך מספר חודשים, והעובדים לא הסכימו לדחיית התשלומים. העובדים טענו כי לא היה הסכם המאפשר למעסיק לעכב את שכרם, וכי קשייו הכלכליים של המעסיק אינם מצדיקים את השיהוי. מנגד, טען המעסיק כי העיכובים נבעו מנסיבות שאינן בשליטתו, לרבות פיקוח תקציבי ושיעורי גבייה נמוכים. בית הדין בחן את הטענות ומצא כי המעסיק אמנם עשה מאמצים אמיתיים לשלם לעובדים, אך העיכובים בתשלום נבעו במידה רבה מנסיבות שאינן בשליטתו, ולא מתוך כוונת זדון כלשהי. בהתחשב באופי העונשי של הלנת פיצויים בשכר, הכריע בית המשפט לטובת הפחתת שיעור הפיצויים, וקבע אותו על 5% משכר הנטו לחודש, ולא לבטלו כליל. שיעור מופחת זה היה מוצדק בשל חוסר השליטה של המעביד במצב הכלכלי, ואיזן את זכויות הקניין של שני הצדדים. עוד קבעה השופטת כי הפיצוי יחול רק על שכר נטו, למעט רכיבים אחרים כגון החזרי הוצאות ותנאים סוציאליים. כמו כן, חויב המעסיק לשלם לעובדים תוספת של 2,500 ₪ כולל מע"מ, וכן הוצאות משפט של העובדים. לצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום, ופסק הדין מחייב את המעסיק לחשב את סך הסכומים החייבים תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין, כאשר לעובדים ניתן חלון זמן של 15 יום להגיב. במידה ויתעוררו מחלוקות בנוגע לחישובים, הצדדים יכולים לחזור לבית המשפט לפתרון.