תא"ק 37133-05-20

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה שהגיש התובע, מר קבלי, נגד הנתבעים, בעלי דירה בטבריה, שהמקלט והקיר שלה נמצאו בנויים שלא כדין על אדמתו של מר קבלי. פסק הדין מתבסס על סעיף 16 לחוק המקרקעין, המקנה לבעל נכס זכות לדרוש את השבת אדמתו מכל מי שמחזיק בה שלא כדין. פסק הדין מתייחס גם לפסיקות קודמות, כגון ע"א 127/77, התומכת בזכותו של התובע לפנות את הנתבעים. חוות דעת של מודד אישרה כי החומה והמקלט היו ממוקמים על אדמתו של מר קבלי, והנתבעים לא הביאו כל ראיה לכך. כך, מצא בית המשפט כי הנתבעים מסיגי גבול ברכושו של מר קבלי ללא רשות והורה על פינויים. טענות הנתבעים המבוססות על עקרונות תום הלב והמניעה נדחו, שכן מר קבלי העיד כי רק לאחרונה נודע לו על הפלישה. בנוסף, טענת הנתבעים כי המקלט היה חלק בלתי נפרד מהדירה לא הוכחה. בית המשפט הדגיש כי הפלישה הייתה משמעותית, שטחה 127 מ"ר, והשבת הקרקע למר קבלי לא תגרום לנתבעים מצוקה מיותרת, מה גם שהמקלט לא היה מחובר פיזית לדירה. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות של הנתבעים, שכן היא לא הועלתה קודם לכן ומשום שהסגת גבול נחשבת עוולה נמשכת. לבסוף חויבו הנתבעים לפנות ולהרוס את הבנייה הבלתי חוקית בתוך 60 יום ולשלם למר קבלי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. אם הנתבעים לא יהרסו את המבנים, מר קבלי רשאי לעשות זאת על חשבונם.