רבני 1337059/01

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוק יחסי ממון וחלוקת נכסים עם התרת נישואין. החוק קובע כי בעת הגירושין, הנכסים יחולקו שווה בשווה בין בני הזוג, למעט מקרים מסוימים שצוינו. בית המשפט מכיר בשיקול הדעת הרחב שיש לו לסטות מחלוקה שוויונית זו בנסיבות מיוחדות. עם זאת, היא מדגישה כי חריגה זו צריכה להיעשות במשורה ובמקרים חריגים בלבד. במקרה הנוכחי, בית הדין מבקש לקבוע האם יש לכלול את התשלומים ששילם הבעל בגין הלוואה ומשכנתא בנכסים שיחולקו. בית המשפט דוחה את נימוקיו של בית משפט קמא כי שתיקת האישה משמעה הסכמתה. במקום זאת, היא גורסת כי הסליחה חייבת להיות מפורשת ולא להסיק משתיקה. זאת ועוד, בית המשפט חולק על תחולתו של סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, וטוען כי תשלומי הבעל לא היו חריגים דיים כדי להצדיק סטייה מחלוקה שוויונית. הבעל העביר כספים לאביו ושילם את המשכנתא ללא הסכמתה או ידיעתה המפורשת של האישה. לפיכך, בית הדין פוסק כי על הבעל להעביר מחצית מהכספים שהחזיר לאביו, המסתכמים ב-200,000 ₪. עם זאת, תשלומי המשכנתא אינם נחשבים כהוצאה הדדית לטובת שני הצדדים. פסק הדין מסתיים בהדגשת הצורך בצדק ובהגינות בקביעת חלוקת הנכסים, ובמקרה זה ראוי לחלוקה שוויונית.