ת"א 20018/08

תקציר

התיק סובב סביב מכתב ששלחו הנתבעים, שלטענת התובע מכיל פרסומים מכפישים אודותיו ואודות עסקיו. המכתב המדובר נשלח במסגרת הליך מכרזי, וקדם לעתירה מנהלית, בנוגע לטענת ניגוד עניינים נגד התובע, ששימש כרואה חשבון באחת החברות המתמודדות במכרז. הנתבעים טענו כי משרדו של התובע, שבסיסו היה בירושלים, נבחר בשל קרבתו לסניף הדואר, ובשל היותו נראה כמשרד קטן שלא יבחינו בו. עם זאת, בית המשפט מצא כי משרדו של התובע אכן התאים לתיאור זה, וכי ההתייחסות למיקומו ולגודלו מדויקת ורלוונטית לנסיבות. כמו כן, בית המשפט קבע כי הצגתו העצמית של התובע באתר האינטרנט של משרדו יצרה רושם כי הוא מנהל מערכת יחסים נוכחית עם רשות הדואר, דבר המצדיק את טענת ניגוד העניינים של הנתבעים. טענה זו, יחד עם אחרות שהועלו במכתב, נמצאה מבוססת על טעמים סבירים וחלק מההליך המשפטי לפני המשפט, ולכן לא ניתן לראות בה לשון הרע. עוד קבע בית המשפט כי גם אם הפרסום יכול להיחשב כלשון הרע, תחול על הנתבעים החסינות המוחלטת המוענקת לפרסומים שנעשו במסגרת הליכים משפטיים, כאמור בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי התובע לא הביא כל ראיה לנזק או נזק שנגרם כתוצאה מהפרסום, ולכן לא ניתן לפסוק לו פיצוי כלשהו גם אם הפרסום ייחשב כלשון הרע. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות עורכי הדין של הנתבעים, בסך 30,000 ₪.