ת"פ 9966-07-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק פלילי שבו הראיה היחידה שהוצגה הייתה עדותה של המתלוננת. הנאשם הכחיש את הטענות והתיק היה תלוי בעדות אחת מול אחרת. מבחינה היסטורית, החוק דרש לפחות שני עדים להרשעה, ובית המשפט מכיר בקשיים המובנים לבסס החלטה על עדות בודדת. במקרה זה, לא רק שהיה רק עד אחד, אלא שגרסתו הייתה חסרת אמינות, היו בה סתירות פנימיות ולא נתמכה בשום ראיה פיזית או בעדויות של צד שלישי. השופט מדגיש את מחדלי החקירה באיסוף ראיות נוספות, בעיקר בנוגע לשימוש לכאורה בסמים, שהנאשם הכחיש. היעדר ראיות תומכות משמעותיות, יחד עם הסתירות בעדות המתלוננת, מביאים את בית המשפט לנקוט משנה זהירות ולא להרשיע את הנאשם. במקום זאת, הכרעת הדין היא של זיכוי, כאשר השופט מדגיש את הצורך בבחינה קפדנית של עדויות בודדות ואת הסכנות האפשריות בהרשעה על בסיסן. ההחלטה נשענת על חוסר הראיות והסתירות בעדות המתלוננת, והשופט מגיע למסקנה כי יש לזכות את הנאשם.