ת"א 13558-06-11

תקציר

סכסוך הנדל"ן הארוך הזה החל בשנות ה-70, כאשר שני חברים, דוד גואטה ודוד טפירו, קנו יחד חלקת אדמה כדי לבנות בית דו-משפחתי. הבית נבנה, וכל חבר קיבל חלק אחר של הבית; גואטה קיבל את הדירה הקדמית, וטפירו קיבל את הגב. גם הזכויות בחלקה חולקו באופן לא שוויוני, כאשר גואטה וטפירו החזיקו בכ-377.5 מ"ר כל אחד, ואילו 943 המטרים הרבועים הנותרים היו בבעלות נתבעים אחרים. שנים לאחר מכן מכר גואטה את זכויותיו ואת דירת החזית לתובעים, אחיו וגיסתו. התובעים טענו כי רכשו חלק שווה במקרקעין כפי שנרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ולכן אמורות להיות להם זכויות שוות בחלקה כולה. עם זאת, טפירו טען כי הקרקע חולקה כאשר גואטה והוא רכשו אותה, כאשר כל צד ידע והסכים לחלקו. בית המשפט היה צריך לקבוע את חלוקת הזכויות בפועל בין הצדדים על סמך עדויות בעל פה וראיות מעורפלות. השופט בחן ביסודיות את כל הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם כללו תצהירים של כמה עדים, וכן סקיצות של הנכס מתקופות שונות. השופט מצא כי גרסת הנאשם לאירועים אמינה יותר. היא נתמכה בעדותה של שושנה גואטה, אשתו של דוד גואטה, וכן בשרטוטים משנות השבעים והשמונים שהראו חלוקה לא אחידה של הקרקע, בהתאם לתיאורו של הנאשם. יתר על כן, השופטת הגיעה למסקנה כי התובעים היו מודעים לחלוקה זו כאשר רכשו את חלקם מדויד גואטה, כפי שעולה מתשריט חתום על ידם ומהתנגדותם לרשויות מס שבח. משרטוט זה עולה כי הם רוכשים שטח מסוים של 274 מ"ר. השופטת גם ראתה חשיבות בכך שהתובעים לא השתמשו בחלק האחורי של הנכס, כפי שנטען על ידי הנתבעת. בסך הכל קבע השופט כי גואטה וטפירו חילקו ביניהם את הקרקע והגיעו להסכמה לגביו. באשר להשלכות המשפטיות, קבע השופט כי יש לפרק את השותפות בהתאם לחזקתם בפועל של הצדדים, כפי שעולה מהסקיצה משנות השבעים. השופט טען כי הפסיקה האחרונה תומכת בתוצאה זו, במיוחד בהתחשב בעקרון תום הלב ובעובדה שההסכם לא היה שנוי במחלוקת במשך שנים רבות. בנוסף, נאסר על התובעים להכחיש את ההסכם, כפי שהכירו בו קודם לכן במעשיהם ובהצהרותיהם. לפיכך, דחתה השופטת את תביעת התובעים לתשלומי איזון והורתה להם לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 שקל. כמו כן קבעה השופטת ישיבת המשך לדיון בפירוק השותפות בנוגע למניות שבידי הנתבעים האחרים.