ת"א 53342-05-18

תקציר

פסק הדין מתאר סכסוך בין חברת מרכולים פרטית לבין רשות מקומית. המרכול התובע, המכונה "מודעת אושר", תבע פיצוי כספי מהעירייה הנתבעת בגין עלויות פינוי האשפה מנכס המרכול שלהם. המרכול טען כי העירייה לא מילאה את חובתה החוקית לפנות אשפה משטחם, וכתוצאה מכך נגרמו לתובעת הוצאות ניכרות בגין פינוי פסולת. מנגד טענה העירייה כי התובעת לא התקינה את פחי האשפה הנדרשים ולא פנתה אליהם עד שנת 2016, דבר שתרם לנושא. עוד נטען, כי באזור התעשייה היו נקודות איסוף אשפה, ושטחה של התובעת נמצא בתוך אזור זה. השופט סקר בהרחבה את ההיבטים המשפטיים, לרבות תקנות רלוונטיות, חוקי עזר ופסקי דין קודמים של בתי המשפט, המאשרים את חובתה של העירייה לפנות אשפה מנכסים פרטיים שבתחום שיפוטה. השופטת דחתה את ההתנגדויות המקדמיות של העירייה וקבעה כי אי התקנת פחי האשפה על ידי התובעת הייתה עניין טכני פעוט, שכן העירייה יכלה לנקוט בצעדים לפתרון סוגיה זו. לפיכך, קבע השופט כי הנתבעת אכן הפרה את חובתה החוקית. באשר לסכום התביעה, ציינה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בהוצאות המדויקות שנגרמו לפינוי האשפה. עם זאת, נקבע כי לתובעת נגרמו הוצאות פינוי אשפה יומיות בשל אי מילוי תפקידה על ידי העירייה. למרות שלא ניתן היה להוכיח את הסכומים המדויקים, קבעה השופטת כי התובעת זכאית לשיפוי בגין הוצאות אלה. השופטת קבעה את גובה השיפוי תוך התחשבות בחיסכון של הנתבעת בעלויות פינוי אשפה, שחושבו על בסיס טענות הנתבעת עצמה. השופטת התייחסה גם לסוגיית האשם התורם, וקיבלה את טענת העירייה כי החלטת התובעים לפנות אשפה בעצמם הייתה בחירה מסחרית. התמהמהותו של התובע בפנייה לערכאות משפטיות ואי התקשרות עם העירייה קודם לכן תרמו למצב. כתוצאה מכך, החליטה השופטת להפחית את השיפוי ב-40% כדי להתחשב באשמתו התורמת של התובע. לסיכום, חויבה העירייה לשלם לתובע 1,067,516 ₪ כשיפוי בגין הוצאות פינוי אשפה, לצד 3,000 ₪ הוצאות משפט ואגרת בית משפט. בנוסף, נפסק לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 249,799 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שיצברו ביניהם הפרשי הצמדה וריבית משפטית.