ת"א 1720/08

תקציר

המחלוקת היא על פרשנות הסכם פשרה בין שתי חברות - קרן פדיון מקרקעין ולידר קומפני בע"מ - לבין 38 יחידים שמוקצה להם מתחם לא מפותח ביישוב צופים, ומתחייבים לפתח אותו באופן עצמאי ועל חשבונם. לב המחלוקת הוא על עלויות הפיתוח שעל הפרטים לשלם, שלטענת החברות צריכות להיות עלויות הפיתוח הכוללות של היישוב, בעוד הפרטים טוענים כי הוא צריך לכסות רק את התשתיות הגובלות במתחם שהוקצה. בית המשפט מוצא כי הסכם הפשרה, הנקרא במלואו, תומך בפרשנותם של היחידים. לפיכך נדרשות החברות לשאת בעלויות פיתוח התשתיות הגובלות במתחם, ולא בתשתיות היישוב כולו. פסק דין זה מתבסס על לשונו הספציפית של הסכם הפשרה, על הנסיבות שסבבו את ניסוחו ועל כוונות הצדדים כפי שהן נגזרות מהקשרו הכולל של ההסכם. טענת החברות כי פרשנותם של הפרטים סותרת את תכלית ההסכם אינה נתמכת בראיות. בנוסף, ויתור החברות על היטלי השבחה במסגרת הסדר הפשרה אינו מהווה ויתור על תביעתן להשתתפות בעלויות פיתוח תשתיות.