עת"מ 67939-02-19

תקציר

בית המשפט קיבל את העתירה להאריך את תקופת תוקפה של החלטה על היתר בנייה מעבר לשנתיים שקבע מוסד התכנון. ההחלטה התבססה על ניסיונותיו הנמרצים של העותר לקבל את ההיתר ונסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של העותר שגרמו לעיכובים. בית המשפט הכיר בסמכותו הטבועה של בית המשפט להאריך את תוקפו, למרות היעדר הוראה חוקית ספציפית, והפנה למקרים קודמים שבהם ניתנו הארכות כאלה. שני תנאים להארכה נקבעו בפסק דין קודם (עניין ורגון): ראשית, אין לייחס את העיכוב במתן ההיתר לבעל ההיתר; שנית, אין לשנות את המצב המשפטי, התכנוני, הבטיחותי או הסביבתי המחייב היתר חדש. בית המשפט מצא כי שני התנאים מתקיימים במקרה זה. העותרת פעלה בחריצות ואי הוצאת ההיתר במועד נבעה מהתנהלות המשיב, לרבות שינויים בכוח אדם ובנהלים. יתר על כן, בית המשפט סבר כי אין זה צודק לייחס שיהוי למימוש זכותו הסטטוטורית של העותר להתנגד, בציינו כי זכות הערעור היא חלק לגיטימי מההליך. באשר לתנאי השני, ציין בית המשפט כי פורסמה תכנית מתאר חדשה, הכוללת הוראות מעבר המאפשרות המשך בבקשות להיתרים שאושרו בעבר. בית המשפט הגיע למסקנה כי מצב תכנוני חדש זה אינו מונע את הארכת ההחלטה על ההיתר, שכן הצלחת העתירה תותיר את המצב התכנוני הישן על כנו. משכך, האריך בית המשפט את תוקפה של החלטת ההיתר בשישה חודשים, החל מיום 1.9.2019, והורה למשיבה לשתף פעולה עם העותרת בקבלת ההיתר. פסק הדין ניתן ללא נוכחות הצדדים ולא נפסקו הוצאות.