ת"א 25027-05-12

תקציר

השופט, לאחר שבחן את הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים, פסק לטובת התובע. הנאשם זנח את מרבית טענותיו הראשוניות והציג טיעונים חדשים חסרי מעמד משפטי או מקור ברור. על פי חוק המקרקעין הישראלי, זכות רשומה בהנאה במקרקעין, הידועה גם בשם טובת הנאה, מקנה זכויות קנייניות ומהווה גורם מכריע אלא אם הוכח אחרת. הרישום בטאבו, משנת 1972, מהווה ראיה משכנעת, והנאשם לא הציג כל טיעון או ראיה תקפה כדי לערער עליה. זאת ועוד, הנתבע לא המציא כל מסמך התומך בטענתו כי ריבית ההנאה בוטלה, בניגוד למידע הרשום. התובעת, לעומת זאת, הציגה ראיות משכנעות, לרבות מפה חתומה המשקפת את מצב הזכויות הנוכחי במקרקעין. עוד קבע השופט כי התובע אכן ניצל את זכות הקדימה לאורך השנים, כפי שהעיד התובע. כתוצאה מכך, קבעה השופטת כי על הנתבעת להימנע מפגיעה בזכויותיה של התובעת על ידי פירוק מבנים החוסמים את זכות הקדימה בתוך 15 יום. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 9,500 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ייכנס לתוקף לאחר שהתובע ישלם את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.