בג"צ 4727/21

תקציר

העתירה המדוברת מתנגדת לפסיקה של בית הדין השרעי לערעורים שאישרה את פסיקתו של בית דין שרעי נמוך יותר. בית המשפט המחוזי אישר תביעה שהגישה אשתו של העותר, אישר את נישואיהם וביסס את העותר כאבי בנה שזה עתה נולד. הנישואין בין העותר למשיב התקיימו בשנת 2016 ונרשמו בבית דין שרעי ברשות הפלסטינית בשנת 2018. המשיבה ילדה בן בירדן בשנת 2019 והגישה תביעה לבית הדין השרעי הישראלי לאישור הנישואין וקביעת אבהות. בית הדין השרעי אישר את תביעות הנישואין והאבהות ודחה מספר בקשות שהגישה המבקשת, לרבות טענה כי המשיב הסכים לכך שסמכות השיפוט בענייני הנישואין שלהם תיקבע על ידי בית משפט ברשות הפלסטינית או בירדן. בית הדין השרעי לערעורים דחה את ערעורו הבא של העותר ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה לבג"ץ. בעתירה זו נטען כי פסיקת בית המשפט פוגעת בזכותו החוקתית להורות וכי בתי המשפט נעדרי סמכות. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה, תוך שהוא דבק בכלל הוותיק לפיו הוא אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הדתי. בג"ץ הדגיש כי התערבותו במקרים אלה מוגבלת לנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. משכך, נדחתה העתירה, תוך שמירה על הקביעה כי העותר הוא אבי ילדו של המשיב.