ת"א 37690-06-21

תקציר

הדיון נסוב סביב חוקתיותה של תעודת מחלה גורפת והשלכותיה על מעסיקים. התעודה, שהונפקה בפברואר 2020, חייבה מעסיקים לשלם לעובדים בבידוד שאינם חולים בפועל. הכרזת בטלות פרוספקטיבית ניתנה על ידי בג"ץ ביולי 2020, כלומר התעודה תיחשב בטלה רק לאחר ספטמבר 2020. זה השאיר תקופה של כשמונה חודשים שבה התעודה הייתה מחייבת. בית המשפט ביסס את החלטתו על דוקטרינת הבטלות היחסית, הקובעת כי פעולות מינהליות עומדות בתוקפן עד לביטולן והסעד צריך להתאים לנסיבות. במקרה זה, בית המשפט ביקש להגן על אינטרס ההסתמכות של העובדים, לספק תמיכה ממשלתית למעסיקים ולתת למדינה זמן ליצור הסדר חדש. התובעים, קבוצת מעסיקים, טענו כי הבטלות אינה צריכה להיות פרוספקטיבית ותבעו פיצוי כספי מהמדינה בגין התשלומים ששילמו על פי התעודה. לטענתם, בית המשפט התעלם מהאינטרסים והנזקים של המעסיקים וכי על המדינה לפצות אותם על פעולתה הבלתי חוקית של המדינה. עם זאת, השופט דחה טענות אלה והדגיש כי החלטת בית המשפט העליון בעניין כבר שקלה את האינטרסים של כל הצדדים וקבעה את הסעד הראוי. השופטת הדגישה גם את ההשלכות של השעיית הבטלות, המונעת תביעות לפיצוי כספי בגין התקופה שקדמה לבטלות. כמו כן, השופט התייחס לסמכותו של בג"ץ לפסוק פיצויים וציין כי מדובר בצעד חריג, שאינו ננקט כדבר שבשגרה. במקרה הנוכחי, בג"ץ לא מצא לנכון לשקול פיצויים לצד הבטלות הפוטנציאלית. השופט התייחס גם לטענות התובעים בדבר הסדר פשרה שלילי ועוולות חוקתיות ומצא אותן חסרות שחר. בסופו של דבר פסק השופט לטובת המדינה, דחה את תביעת המעסיקים לפיצויים על הסף והורה לתובעים לשלם את הוצאות המדינה. ההחלטה התקבלה לגופה של הסוגיה המשפטית, כאשר השופט הגיע למסקנה כי הכרזת הבטלות הפרוספקטיבית ודוקטרינת הבטלות היחסית מצדיקות את הפיטורים. התובעים ספגו ביקורת על לשונם הצינית כלפי פקידי המדינה וחויבו לשלם הוצאות בסך 75 אלף שקל.