ת"א 44637-01-22

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים ועיין בפסיקה הרלוונטית, החליט השופט כי אין הצדקה לעכב את אכיפת הערבות הבנקאית. המשמעות היא שהצו הזמני, שהוצא במעמד צד אחד ביום 19.5.2023, יבוטל. השופטת הכירה בכך שהערבות הבנקאית, בשווי 531,800 שקל, היא ערבות אוטונומית כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים. לדברי השופטת, המשיבה רשאית לדרוש פירעון בהתאם לתנאי ההסכם, הקובע כי הלקוח יכול לתבוע את הערבות ללא הוכחות או הצדקות. מאחר שהמבקש לא השלים את עבודות הבנייה ואין תעודת גמר, דרישת המשיב נראית מוצדקת. השופט הדגיש כי ערבויות בנקאיות אוטונומיות נועדו להיות בלתי תלויות בעסקת הבסיס ובדרך כלל יש לאכוף אותן בהקדם. החריגים לעיקרון זה – הונאה ונסיבות מיוחדות – לא היו ישימים במקרה זה. המבקש טען כי דרישת המשיב מונעת משיקולים זרים ומהווה לחץ בלתי הוגן. עם זאת, השופטת קיבלה את הסברו של המשיב כי אכיפת הערבות הבנקאית נבעה מאי השלמת העבודה על ידי המבקש והצורך לשכור קבלן אחר לאחר מכן. עוד ציינה השופטת כי המבקשת לא הביאה כל ראיה לנזק פוטנציאלי או לירידה באיתנות הכלכלית כתוצאה מאכיפת הערבות. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והמבקש חויב בשכר טרחת עורך דינו של המשיב. בנוסף, אם המבקש מעוניין להמשיך בתביעה להשבת הערבות המוזכרת בכתב התביעה, עליו לתקן את ההצהרה ולשלם את האגרות המתאימות תוך 14 יום.