ת"א 8125-06-19

תקציר

בפנינו ניתוח של החלטת בית משפט השלום באשדוד (השופטת עדי אייזדורפר) בעניין ת"א 8125-06-19 אביטן נ' גלבר. ההחלטה מתמקדת בבקשת המבקש, דניאל אביטן, להאריך את המועד להגשת ערעור בזכות בפני בורר, בהתאם לסעיף 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). **רקע עובדתי:** הצדדים הסכימו, בהמלצת בית המשפט, לפנות להליך בוררות בפני כבוד השופטת (בדימוס) הילה גרסטל. לאחר שהתקיימו ישיבות ושמיעת עדים, ניתן ביום 30.3.2022 פסק בוררות שדחה את תביעת המבקש. המבקש לא השלים עם תוצאה זו, הגיש הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי, אך ערעור זה נמחק מכיוון שהליך זה היה שגוי. ביום 12.5.2022 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הבוררות, תוך שהוא טוען שהוטעה לחשוב שקיימת לו זכות ערעור בפני בית המשפט, ומעלה טענות בדבר עילות לביטול פסק הבוררות לפי סעיפים 24(1) ו-24(10) לחוק. **ההחלטה והנימוקים המשפטיים:** 1. **מחיקת הבקשה לביטול פסק בוררות:** בית המשפט הורה על מחיקת הבקשה לביטול פסק הבוררות, לבקשת בא כוח המבקש. 2. **הארכת מועד לערעור בפני בורר:** * **הכלל:** בית המשפט פתח בקביעה כי הארכת מועד שנקבע בחיקוק מצריכה טעם מיוחד. * **טענות המשיבה:** בא כוח המשיבה טען כי פניית המבקש בהליך שגוי לבית המשפט המחוזי אינה מהווה טעם מיוחד, שכן אי ידיעת הדין או טעות אינם מקנים זכות כזו. בנוסף, גם לאחר מחיקת הערעור, המבקש לא פנה בהליך המתאים (ערעור בפני בורר לפי סעיף 21 לחוק) אלא הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק. * **נימוקי בית המשפט להיעתר לבקשה:** * **עמידה על זכות ערעור בעת ההסכמה לבוררות:** בית המשפט הדגיש כי עוד בפרוטוקול הדיון מיום 26.11.2019, עת הסכימו הצדדים על הליך בוררות, עמד המבקש על כך שתישמר לו זכות הערעור. בית המשפט הבהיר כי אין מדובר בהקניית זכות ערעור שלא קיימת על פי החוק, אלא בזכות ערעור מכוח סעיף 21 לחוק (ערעור בפני בורר). * **התנהלות המבקש כביטוי לרצונו לערער:** אף אם ההליך לבית המשפט המחוזי היה שגוי, בית המשפט קבע כי בכך ביטא המבקש את אי-השלמתו עם פסק הבוררות ואת כוונתו לפעול לשינויו או ביטולו. * **העדר יסוד להסתמכות מצד המשיבה:** למרות שהמבקש לא פעל כנדרש (קבלת הסכמת המשיבה למינוי בורר מוסכם או הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט, או ערעור לבית המשפט המוסמך), בית המשפט קבע כי מהמכלול עולה שהמשיבה ידעה מיד בסמוך למתן פסק הבוררות כי אין מדובר בהליך גמור, בכך שהמבקש מתכוון לערער. לפיכך, לא היה למשיבה יסוד להסתמך על פסק הבוררות ולהניח שההליך הגיע לסיומו החלוט. * **שקילת טעות מול אינטרס הסתמכות:** בית המשפט איזן בין הטעות בהליך שנקט המבקש לבין אינטרס ההסתמכות של המשיבה. לאור כך שהמבקש עמד על זכות הערעור מראש, והעדר יסוד של הסתמכות מצד המשיבה, הכף נטתה לקבל את הבקשה. בית המשפט אף הפנה לפסיקות רלוונטיות בנוגע למעמדה של "טעות" כטעם מיוחד להארכת מועד ולאיזון מול אינטרס ההסתמכות. **חידושים משפטיים:** * **פרשנות "זכות ערעור" במעמד ההסכמה לבוררות:** בית המשפט פירש את דרישת המבקש לשמירת "זכות ערעור" לא כניסיון להקנות זכות ערעור נוספת שאינה קיימת בחוק, אלא כהדגשה על קיום זכות הערעור על פי סעיף 21 לחוק (ערעור בפני בורר). זוהי הדגשה חשובה על הבנת מנגנון הבוררות וזכויות הצדדים במסגרתו. * **התנהגות כראיה לרצון לערער:** בית המשפט מייחס משקל משמעותי להתנהלות המבקש לאחר מתן פסק הבוררות, אף אם ההליכים שננקטו היו שגויים, כראיה לנכונותו לערער. גישה זו מאפשרת גמישות במקרים בהם הצדדים אינם בקיאים בדין, אך ברור כי אינם משלימים עם ההחלטה. * **אינטרס ההסתמכות כשיקול מרכזי:** ההחלטה מדגישה את חשיבות אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד בעת דיון בבקשה להארכת מועד. העובדה שהמשיבה לא נהגה בחוסר תום לב ולא הסתמכה באופן סביר על סופיות ההליך, סייעה בקבלת הבקשה. * **איזון בין טעות שבדין לבין זכויות דיוניות:** בית המשפט מצא כי במקרה זה, יש לאזן בין טעות דיונית של המבקש לבין זכותו העקרונית למיצוי הליכים. החלטה זו משקפת גישה פרגמטית המבקשת למנוע מצב שבו טעות פרוצדורלית תמנע דיון מהותי, במיוחד כאשר הוכח כי הצדדים התכוונו מלכתחילה למיצוי הליכים. **החלטה סופית:** בית המשפט האריך את המועד להגשת ערעור בזכות בפני בורר עד ליום 12.12.2022. בנוסף, המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.