בג"צ 4031/94

תקציר

הפרשה נסובה סביב פרשנותו של חוק יסוד: הכנסת (תיקון 12), שמטרתו להילחם בתופעת הכלנתריזם, שבה חברי הכנסת מוכרים את קולם תמורת טובות הנאה אישיות. התיקון מבחין בין "פרישה מסיעה" לבין "חלוקת סיעות", ומטיל סנקציות על הראשונה תוך מתן לגיטימציה לאחרונים. הסנקציות כוללות הגבלות על הצטרפות לסיעה אחרת, מימון ומינויי שרים. המחלוקת היא האם סנקציות אלה חלות על חברי סיעה חדשה שהוקמה עקב פיצול. דעת הרוב, בראשות הנשיאה, גורסת כי מלשונו הפשוטה של התיקון משתמע כי סנקציות חלות על שני התרחישים. מנגד, דעת המיעוט, בראשות השופט אור, טוענת כי התיקון נועד להבחין בין פרישה אישית לבין התפלגות סיעות, והסנקציות אינן מיועדות לאחרונים. פרשנות זו מבוססת על תכלית החוק, ההיסטוריה הפרלמנטרית והסבירות. המיעוט מוצא את פרשנות הרוב בלתי סבירה, שכן היא מובילה לתוצאות בלתי צודקות ואינה משיגה את מטרות החוק. בנוסף, אין להבין את שני הצירופים הלשוניים באופן שונה, שכן סביר להניח שהמחוקק השמיט את הסייג "מחוץ למסגרת ההתפלגות" במקרה האחרון בשל הפיקוח.