ב"ל 60176-03-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה של תובע, שבסיכומיו צוין כי המנוח, מר אבנר, נחשף לאסבסט על בסיס יומיומי במהלך עבודתו ככבאי, מה שהוביל למחלת מקצוע. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה כי מר אבנר נחשף לאסבסט מדי יום. עדויותיהם של מר שלו, מר סבג, מר מלול ומר מונטיצ'לו, כמו גם סיכומי הנתבעת, לא הביאו ראיות משכנעות לחשיפה עקבית לאסבסט. בהודעותיו של מר אבנר עצמו לחוקר המל"ל לא הוזכר החשיפה לאסבסט, ומעדויות העדים עולה כי לא נעשה שימוש כלל בציוד מגן המכיל אסבסט או שנעשה בו שימוש לעתים רחוקות בלבד. עוד קבע בית המשפט כי הטענה כי האסבסט פורק באופן שיטתי בישראל משנת 2000 ואילך אינה נתמכת בראיות אובייקטיביות. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי כל חשיפה לאסבסט היא ככל הנראה אירוע בודד, שאינו קשור זה לזה, ולכן אינו מהווה בסיס עובדתי מתאים לטענת מיקרוטראומה או מחלת מקצוע. בהיעדר נתונים משכנעים, קבע בית המשפט כי אין לשנות את המסגרת העובדתית המוסכמת שהוצגה בפני המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. ההחלטה בשאלות הבהרה למומחה תינתן בנפרד.