ת"א 8713-10-11

תקציר

התובע תבע שני נתבעים לביטול שני הסכמים למכירת שתי חלקות קרקע (מגרשים 10 ו-11) בשל חוסר שיקול דעת וטעות. התובע טען כי הסכים רק למכור חלקים בלתי מוגדרים בקרקע וכי הנתבעים זייפו סקיצה של הקרקע עם חתימתו עליה. עוד טען כי מחיר הרכישה התבסס על מגרשים שונים ויקרים יותר (מגרשים 6 ו-7). הנתבעים טענו כי ההסכמים היו תוצאה של משא ומתן ממושך ושיקפו את כוונותיהם האמיתיות של הצדדים. בית המשפט לא מצא כל ראיה לתרמית או זיוף, וציין כי התובעת חתמה על ההסכמים, בהם צוינו המגרשים הספציפיים שנמכרו, וכי היא אחראית לתוצאות חתימתם. כמו כן, טענת הטעות נדחתה אף היא, שכן עניינה של התובעת היה בכדאיות העסקה, שאינה סיבה מוצדקת לביטול הסכם. בית המשפט העדיף את ראיות הנתבעים, וקבע כי התובעת הבינה את תנאי ההסכמים, לרבות זיהוי המגרשים, ואף ביקשה להזיז את עמדת המגרש לאחר חתימת ההסכמים. המחלוקת האם התובעת חתמה על סקיצה של המגרשים לא הייתה מהותית, שכן התובעת לא חלקה על החתימה על התשריט עצמו, אשר זיהה בבירור את המגרשים המדוברים. משנמצאו טענות התובע חסרות תימוכין, נדחתה התביעה, הוסרו צווי המניעה הזמניים, והתובע חויב לשלם לכל נתבע 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 28.11.2013.