ת"א 42976/06

תקציר

התובעת תבעה מספר נתבעים בעקבות מנורת פלורסנט שנפלה מהתקרה ופגעה בראשה וגרמה לה לחבלות. הנתבעים כללו את בעלי הבניין בו אירעה התאונה, שוכר החנות שמתחתיה אירעה התאונה ונציגיהם. התובעת טענה כי הנתבעים התרשלו בחובת הזהירות שלהם כלפיה כמבקרת במקום, ולא נקטו אמצעים סבירים למניעת התאונה. הנתבעים טענו כי הם אינם אחראים, וכי על הדייר ונציג בעלי הבניין לשאת באחריות הבלעדית, אם בכלל. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי כל הנתבעים אחראים לרשלנות. השופטת הסכימה עם התובע כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות שלהם, וכי נטל ההוכחה לביסוס זהירות סבירה מוטל על הנתבעים – דבר שלא עשו. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים כי בעלי הבניין והדייר העבירו את תפקידם לבא כוחם, ומצאה אותם אחראים מהותית לתאונה. יתר על כן, השופט מצא כי השימוש שעשה השוכר במעבר מחוץ לחנותו לא הגדיל את אחריותו, והיה דומה לזה של בעלי הבניין. באשר להיקף החבות, קבע בית המשפט כי לתובע עומדת הזכות לתבוע פיצויים מלאים מכל אחד מהנתבעים מבלי לצרף את כל העוולות לתביעה אחת. השופטת טענה כי בעוד שפקודת הנזיקין מאפשרת למעוולים לתבוע תרומה מעוולות אחרות, אל לו לבית המשפט להפחית את פיצויה של התובעת על סמך החלטתה לתבוע רק חלק מעוול. לאחר מכן פסק השופט את נזקי התובע, לרבות הפסדי שכר, הוצאות עבר ועתיד, נזק כללי וכאב וסבל, והורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 826,088 ₪ ביחד ולחוד. כמו כן חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובעת, בסך של 192,000 ₪.