בש"פ 5575/17

תקציר

השופט פותח בהתוויית ההליך השגרתי של הארכת מעצר, המבוקש בדרך כלל לתשעים יום או עד למתן פסק הדין, ומקבל את טענת ההגנה כי פרשת ג'סאן, אליה מתייחסת התביעה, אינה ישימה במקרה זה בשל תיקונים שנעשו בחוק מאז התקבלה אותה החלטה. לאחר מכן צולל השופט לפרשנותו של סעיף 61(ג) לחוק המעצרים, ובוחן את כוונת המחוקק ואת לשון ההוראה עצמה. מסקנתם היא כי הארכת המעצר עליה הורה בית המשפט העליון עומדת בעינה גם לאחר מתן פסק דין. כן נשקלת תכליתו של סעיף 61(ג), שמטרתה להקל את העומס המוטל על בית המשפט העליון באמצעות העברת סמכות הארכת המעצר לבית המשפט שהרשיע את הנאשם. השופט מדגיש את היכרותה של הערכאה המרשיעה עם התיק ואת יעילותה של גישה זו. בהתייחס לנסיבות הפרטניות מציין השופט כי חזקת החפות אינה חלה עוד על המשיב לאחר הרשעתו ומביאה בחשבון את חומרת פשעיו ואת המסוכנות שהוא מהווה לחברה. הם רואים גם את השיהוי בגזר הדין, שנגרם בעיקר על ידי המשיב, ואת מועד גזר הדין הממשמש ובא. על יסוד שיקולים אלה פוסק השופט לטובת בקשת התביעה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום או עד למתן פסק הדין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם. עוד ממליצה השופטת למדינה לשקול מחדש את הטרמינולוגיה שלה בבקשות להארכת מעצר, כדי למנוע עמימות.