בר"ע 70624-07-20

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי: בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בעניין זימון עד** **הקדמה** פסק הדין דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחתה בקשה של המבקשת לזמן לעדות את בן זוגה של המשיבה 1, המשמש, לטענת המבקשת, כמנהל של המשיבה 2. הדיון נסוב סביב סוגיית שיקול הדעת של בית הדין בעניין זימון עדים, ובפרט, סביב המקרים בהם ראוי לערכאת ערעור להתערב בהחלטה זו. **העובדות הרלוונטיות** 1. **הליך מקדמי:** המבקשת, תופרת מנוסה, הועסקה על ידי המשיבות (בעלת עסק ובעלת עסק בע"מ) בין השנים 2010 ל-2018. עוד במהלך העסקתה, הגישה המבקשת תביעה כספית נגד המשיבות. לאחר פיטוריה, הגישו המשיבות תביעה נגד המבקשת בטענה להפרת חובת נאמנות והוצאת לשון הרע, ולצדה תביעה שכנגד של המבקשת. ההליכים אוחדו. 2. **בקשת זימון עדים:** לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה, ובהתאם לארכות שניתנו למשיבות להגשת תצהיריהן (לאחר מספר בקשות ארכה), הגישה המבקשת בקשה לזמן לעדות את בן זוגה של המשיבה 1, אשר לדבריה ניהל משא ומתן אינטנסיבי עם בא כוחה והתבטא בצורה חיובית לגבי המבקשת. 3. **החלטת בית הדין האזורי:** בית הדין האזורי דחה את הבקשה, הן בהיבט הדיוני (עיתוי הגשת הבקשה) והן בהיבט המהותי (קביעה שהמשא ומתן אינו חלק מהנושאים שיש לברר בתיק, ולכן העדות אינה רלוונטית, נחוצה או נדרשת). **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** 1. **שיקול דעת בית הדין בזימון עדים - כלל ופסיקת בית המשפט העליון:** * **הכלל:** פסק הדין מדגיש את הכלל המעוגן בפסיקת בית המשפט העליון, לפיו "זימון עדים הוא אחד העניינים המובהקים שבסדרי דין בהם מוקנית לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וככלל, ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהם" (פסקה 8). עיקרון זה נובע מהיכרותה של הערכאה הדיונית עם ההליך, עם הראיות שהוגשו, ועם צרכיו הדיוניים של התיק. * **חריגים לכלל (התערבות בית משפט לערעור):** למרות הכלל, פסק הדין מבהיר כי קיימים מצבים בהם בית המשפט לערעור עשוי להתערב. במקרה זה, השופט מציין שאם ההחלטה הייתה מתבססת *רק* על ההיבט הדיוני (עיתוי הגשת הבקשה), ייתכן והיה מקום לבקש את תגובת המשיבים ולשקול התערבות (פסקה 9). הרציונל לכך הוא הציפייה הסבירה של בעל דין כי הצד שכנגד יעיד את עדיו המרכזיים הנמצאים בשליטתו. המבקשת, לטענתה, יכלה לצפות שבן הזוג, כמנהל בחברה וכבעל קשר אישי למשיבה, יוזמן להעיד. כמו כן, הדגש ניתן לכך שהבקשה הוגשה מבעוד מועד יחסית לישיבת ההוכחות, ולא נטען לפגיעה במשיבות מעיתוי זה. 2. **רלוונטיות העדות כמבחן מהותי:** * **סעיף 1(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971:** פסק הדין מבהיר כי בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה לעד אם "אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת" (פסקה 10). * **מבחן הרלוונטיות:** מבחן זה הוא הליבה של ההחלטה. בית הדין האזורי קבע כי תוכנו של המשא ומתן אינו רלוונטי לבירור הסוגיות שבפניו. המבקשת בערעור, למרות שבקשתה המקורית הדגישה את ניהול המשא ומתן, שינתה את טיעונה וטענה שהעד מוזמן כדי "לבלום את ההתלהמות הפתאומית נגד התובעת" (פסקה 10). * **החלטת בית הדין האזורי כממצא עובדתי-משפטי:** השופט בבית הדין הארצי מקבל את קביעת בית הדין האזורי כי "אין מדובר בעדות רלוונטית, נחוצה או נדרשת". השופט מדגיש שבית הדין האזורי, אשר לו נתונה הבמה לניהול ההליך ולבחינת הראיות, הוא המוסמך לקבוע את רלוונטיות העדות. אי ההתערבות נובעת מכך שלא נמצאה כל סיבה להתערב במסקנת בית הדין האזורי בעניין זה. 3. **השלכות אפשריות של אי זימון עד (הערה "למעלה מהנדרש"):** * **חריג ופוטנציאל לפגיעה:** השופט מוסיף הערה, "למעלה מהנדרש", לפיה אם אכן יש שינוי בהתייחסות כלפי המבקשת, והעד (בן הזוג) התבטא לגביה באופן חיובי, אזי הימנעות המשיבות מלזמנו יכולה לעמוד להן לרועץ. זוהי התייחסות לדינמיקה של הבאת ראיות ובחינת אמינות טענות, ובפרט, לדרך בה התנהלות צדדים עשויה להעיד על משקל טענותיהם (פסקה 11). הדבר רומז כי לעיתים, אי הבאת ראיה רלוונטית, במיוחד כאשר ניתן היה לצפות שתובא, יכולה להתפרש כאי-סיוע לטענות אותו צד. 4. **התייחסות לסחבת:** * למרות שהסחבת מצד המשיבות (באיחור בהגשת תצהירים) מוזכרת על ידי המבקשת, בית הדין הארצי אינו מתערב בהחלטה לאור הנימוקים המהותיים. * עם זאת, בפסקה 9, בית הדין הארצי מאזכר את עיתוי הגשת הבקשה ביחס למועד ישיבת ההוכחות, דבר המרמז על כך שסוגיית העיתוי, אף אם אינה לבדה עילה להתערבות, היא גורם שיכול להיחשב לטובת המבקשת בהקשר הדיוני. **חידושים והיבטים מרכזיים:** * **איזון בין שיקול דעת דיוני לבין רלוונטיות מהותית:** פסק הדין מדגים את המתח הקיים בין ההכרה הרחבה בשיקול הדעת של בית הדין הדיוני בניהול ההליך (לרבות זימון עדים) לבין החובה המוטלת על בית המשפט להבטיח שרק ראיות רלוונטיות ונדרשות יובאו בפניו, וזאת בהתאם לחוק הראיות. * **הדגש על מבחן הרלוונטיות:** פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו הגורם המכריע בהחלטה האם לזמן עד, במיוחד כאשר מדובר בבקשה שמוגשת בשלב מאוחר יחסית, הוא רלוונטיות העדות לשאלות הצריכות הכרעה בתיק. עצם הקשר האישי או הניהולי של עד פוטנציאלי אינו מספיק אם אין בכוחו של העד לתרום באופן מהותי לבירור המחלוקת. * **סנקציית אי-זימון עד:** ההערה "למעלה מהנדרש" בפסקה 11 מרמזת על האפשרות כי אי-זימונו של עד שהתבטא באופן חיובי עשוי לשמש כראיה נגד הצד שלא זימנו. זוהי גישה המכירה בכך שדיני הראיות כוללים גם את ה"ראיות הנמנעות" או ה"ראיות שלא הובאו". **מסקנה** בית הדין הארצי לעבודה אישר את החלטת בית הדין האזורי לדחות את בקשת המבקשת לזימון עד, תוך שהוא מדגיש את הרחבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בזימון עדים, ואת החשיבות של מבחן הרלוונטיות המהותי. אף על פי שהיבטים דיוניים מסוימים (כמו עיתוי הבקשה והסחבת) עשויים היו לשמש כעילה להתערבות, החלטתו של בית הדין האזורי נותרה על כנה מכיוון שנמצא כי הנימוקים המהותיים לדחיית הבקשה (חוסר רלוונטיות העדות) היו מוצדקים.