בש"פ 4488/24

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט ערעור הנוגע להחלטת מעצר, תוך הדגשת הנטל המוטל על נאשם בחזקת מסוכנות לפי סעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים. כאן, על הנאשם מוטלת האחריות להוכיח כי אינו מהווה איום או כי ניתן למתן את האיום במידה מספקת באמצעות חלופות מעצר. במקרה הספציפי הזה, המערער לא ביטל חזקת מסוכנות זו, שכן טענתם כי אירוע הדקירה לא היה מסוכן סותרת ראיות המצביעות על חומרת התקיפה. למרות הצגת צילומים שנועדו למזער את הסכנה הנתפסת, בית המשפט מצא כי הסיכון למתלונן היה משמעותי. בנוסף, אישר בית המשפט את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי שלא להורות על הגשת תסקיר מעצר, שכן אין חלופת מעצר בת קיימא שתצדיק דיווח כזה. החלטה זו מעוגנת ביעילות, שכן זמנו של שירות המבחן נחשב למשאב ציבורי יקר ערך ואין לבזבז אותו ללא צורך. השופט י' עמית הדגיש את סוגיית השימוש המופרז בדו"חות מעצר, הגורם לעיכובים ומשפיע על איכות הדוחות המשמשים לגזר הדין. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם אמות מידה משפטיות וניהול משאבים ציבוריים ואינה מצדיקה התערבות. הערעור נדחה, ופסק הדין ניתן ביום 6.6.2024.