עפ"ס 76981-09-24

תקציר

במקרה דנן, ערעורו של המערער נדחה על ידי בית המשפט, ולא נדרשה תגובה נוספת מצד המשיב. עיקרו של התיק היה בקביעה האם קיים "חשש ממשי למשוא פנים" בעשיית צדק, כמפורט בסעיף 77א(א) לחוק. המערערת טענה כי התבטאויות והחלטות מסוימות של המשיב במהלך יישוב סכסוכים מצביעות על משוא פנים, כגון שהמשיב רוכש כרטיס טיסה לקטין ללא בקשות מתאימות או מקפיד על המלצות זמניות של עובדת סוציאלית. סוגיות אלה, יחד עם החלטות הנוגעות לסמכות השיפוט המקומית, נדחו בתחילה כבלתי מספיקות כדי להצדיק פסילה. בית המשפט קבע כי החלטות שיפוטיות המתקבלות בניהול הליכים אינן מרמזות בדרך כלל על משוא פנים; העלאת קובלנות באמצעות הליכי התנגדות קבועים, ולא בקשות פסילה, היא דרך הפעולה הראויה. המערערת פתחה בהליכי ערעור על החלטות ספציפיות, דבר המצביע על הבנה של הדרך המשפטית הראויה. יתר על כן, טענות חוזרות ונשנות בדבר משוא פנים, לרבות תלונות על הוצאות, לא הספיקו לפסילה. מבחינה פרוצדורלית, יש לדון בבקשה לפסול שופט בהקדם לפני כל החלטה אחרת, אך אופי הבקשות הדחופות של המערער והתיקים התלויים ועומדים לא הקים עילה ממשית לפסילה. בית המשפט עמד על טוהר המידות, מראית העין נשמרת על פני מכלול הנסיבות. בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא כל צו להוצאות, שכן המערערת למעשה לא הציגה הצדקה מספקת לפסילה, ולא נמצאה כל תגובה נוספת נחוצה על ידי המשיב.