ע"א 5555/92

תקציר

הרשות ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את הערעורים על החלטת ועדת הערר לפי חוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב (תגמולים ושיקום), התש"י-1950. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת ועדת הערר לדחות את טענת המערערים – אלמנתו ועיזבונו של נתן בסון – כי הם זכאים להטבות בעקבות מותו של בסון בעת מילוי תפקידו. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הערעור. העובדות שאינן שנויות במחלוקת היו שבסון, במהלך שירות המילואים שלו, הרכיב פריסקופ ומת למחרת במהלך חופשה עקב הפרעת קצב קטלנית פתאומית או אוטם חריף בשריר הלב. אלמנת המערער טענה כי בסון הסתכסך עם מפקדו שגרם לו להתרגשות שהובילה להתקף לב, אך טענה זו נדחתה על ידי ועדת הערר ובית המשפט המחוזי נעתר לכך. נטל ההוכחה, על פי החוק, היה על המשיב להוכיח כי מותו של בסון לא נגרם עקב שירותו אלא אם כן היו ראיות ברורות לכך. בית המשפט מצא כי המשיב עמד בנטל זה, וחוות הדעת הרפואיות שהוגשו תמכו במסקנה כי מותו של בסון לא היה קשור לשירות. יתר על כן, המחוות שעשתה מערכת הביטחון כלפי המשפחה לא הצביעו על קשר סיבתי בין מותו של בסון לבין שירותו הצבאי. השופט י' בך והשופט ד' לוין סברו כי יש לדחות את הערעור. גם השופט א' הסכים עם ההחלטה, אך העדיף שלא להיכנס להבדלים בנטל ההוכחה בין מקרה זה לבין מקרים דומים אחרים.