תנ"ג 44766-04-22

תקציר

המבקשת הגישה בקשה למחיקת אסמכתאות שהעלתה המשיבה בתגובתה לבקשת גילוי. טענתו העיקרית של המבקש היא כי האסמכתאות עוסקות בדו"ח מבקר פנימי, אשר קבילותו כראיה אסורה לפי סעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית. המשיב, לעומת זאת, מצדיק את הצורך להפנות לדו"ח בטענה כי המבקש פתח בחקירה בעניין באמצעות המבקר הפנימי, ולפיכך הדו"ח וממצאיו הם כעת חלקים לגיטימיים בהגנתו של המשיב. השופט מסכים עם עמדת המשיב, מקבל חלקית את הבקשה ומורה על מחיקת פסקאות 122-158 לתגובת המשיב לבקשת הגילוי, יחד עם פסקאות 41-77 לתצהיר התומך, שכן המשיב מבקש לעשות שימוש ישיר בדו"ח כראיה לשלילת הטענות בבקשת הגילוי. השופטת קובעת כי המשיב יכול להתייחס בעקיפין לדו"ח ולממצאיו בחלקים אחרים של תגובתו, שכן המבקש לא הוכיח אחרת, וקיומו של הדו"ח ותהליכי העבודה הקשורים בו אינם חסויים או בלתי קבילים. השופטת מדגישה כי תכליתו של סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית – לעודד מסירת מידע ללא חשש מהשלכות משפטיות – לא תושג על ידי קבלת בקשת המבקש. בנוסף, מציינת השופטת כי ההליך הנוכחי הוא הליך גילוי שקדם לתביעה נגזרת, שהוא כשלעצמו חריג לכלל הבסיסי של ייצוג חברות. לפיכך, על בית המשפט להתחשב בדו"ח המבקר הפנימי ובממצאיו, מה גם שהמבקש הפר לכאורה את חובות האמונים. המשיב נדרש להגיש תגובה מתוקנת בתוך 14 יום, ועל המבקש להשיב בתוך 14 יום נוספים לאחר מכן. בשל קבלתה החלקית של הבקשה והתנהלותו הקודמת של המבקש, אף צד לא יישא בעלויות בקשה זו.