ת"א 666/07

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את הטענה כי המשיב היה עובד של המבקשים. השופטת ביססה החלטה זו על כך שהמבקשים והמשיב לא התקשרו בהסכם המגדיר את מערכת היחסים ביניהם, ואף לא היה ברור להם מלכתחילה כי עליהם להגדיר את מעמדם. לפיכך, בחינת כל המדדים והעובדות העלתה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד. המשיב עבד באופן עצמאי, קבע את היקף, זמן ותוכן עבודתו, והמבקשים לא פיקחו עליו מקרוב. יתר על כן, המבקשים לא כיסו את הוצאותיו של המשיב ואף לא הפעילו מערכת למעקב אחר שעות עבודתו. המבקשים שילמו למשיב באופן חריג באמצעות המחאות, והמשיב לא הציג עצמו כעובד. עוד ציינה השופטת כי חלק מטענות המשיב התבססו על דיני הנזיקין, שאינם בסמכותו של בית הדין לעבודה. לכן, גם אם בית הדין היה מגיע למסקנה כי קיימים יחסי עבודה, לא הייתה לו ברירה אלא לפצל את התביעות. לבסוף, מאחר שטענת המבקשים לדחיית התביעה התבססה על הנחה של יחסי עבודה, והנחה זו הוכחה כשגויה, החליט השופט כי אין מקום לדחות את התביעה מחמת חוסר סמכות או עילה.