ע"א 1025/03

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות חוק התכנון והבנייה, ובפרט סעיף 219, המאפשר הטלת קנסות במקרים של בנייה בלתי מורשית. המשיב בנה מבנה ללא היתר והורשע ונגזר דינו בבית משפט שלום, אך בית המשפט לא הטיל קנס השווה לכפל שווי המבנה, כפי שביקשה התביעה. המערער, שלא ערער על החלטת בית משפט השלום בנקודה זו, הגיש בעקבות זאת תביעה אזרחית בה ביקש להטיל את הקנס הכפול. בית משפט קמא דחה את התביעה האזרחית, והוביל לערעור זה. בערעור נטען כי יש לאפשר למערערת להמשיך במסלול האזרחי לאחר ההליך הפלילי, ואילו המשיבים גורסים כי המחוקק התכוון שיהיה הליך אחד בלבד, רצוי ההליך הפלילי, כדי להימנע מהתדיינות כפולה. השופטים, השופט א' שיף, השופט י' דר והשופטת ב' גילור, מסכימים עם המשיבים. הם מפרשים את החוק כמאפשר בחירה בין שני מסלולים חלופיים – מסלול פלילי או מסלול אזרחי – להטלת הקנס הכפול, ולא כמאפשר את שני האפיקים. פרשנות זו מבוססת על כוונת המחוקק שעמדה מאחורי החוק הרלוונטי, שהייתה לייעל את התהליך ולהפחית את העומס בבתי המשפט. התרת תביעות אזרחיות לאחר הליכים פליליים, הם טוענים, תוביל למורכבות מיותרת, שעלולה להוביל להחלטות סותרות בבתי משפט שונים. תחת זאת, דרך הפעולה הראויה, הם מסכמים, היא לערער על החלטת בית המשפט הפלילי בדבר כפל הקנס במסגרת ההליך הפלילי עצמו.