תא"מ 25483-06-11

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, הגיש תביעה נגד לקוחתו, הנתבעת, לקבלת תשלום עבור שירותים משפטיים שניתנו בייצוגה בהליכים לקבלת הכרה ופיצוי כספי כנרדפת נאצים. הנתבעת לא חתמה על הסכם שכר הטרחה או ייפוי הכוח בנוכחות התובעת, ואף התובעת לא הסבירה לה את תוכנם. ההסכם עצמו נוסח בצורה מעורפלת, והתייחס בעיקר ל"תביעה", שהתייחסה לכאורה להליכים בפני הרשות המוסמכת, ולא ל"ערעור". זאת ועוד, התובע לא הכין את הנתבע באופן אקטיבי לדיון בפני ועדת הערר. בית המשפט מצא כי יש לדחות את התביעה. זאת, משום שראשית, על פי סעיף 17(ה) לחוק הרדיפה, זכאותו של התובע לשכר טרחה מוגבלת לאלה שאושרו על ידי ועדת הערר, דבר שהתובע לא ביקש. שנית, הימנעותה של התובעת מלהסביר לנתבעת את ההסכם או לחתום עליו בנוכחותו, יחד עם ניסוחו המעורפל של ההסכם, משמעה כי התובעת אינה יכולה לתבוע שכר טרחה כלשהו על פיו. בעוד שהתובעת אכן טיפלה בעניינה של הנתבעת והייתה הגורם היעיל בזכייתה בתמלוגים, בית המשפט לא יכול היה לקבוע אילו שכר טרחה, אם בכלל, מגיע לו מבחינה חוזית. בנוסף, נסיבות החתימה על המסמכים ועמימות לשון ההסכם הביאו אף הן לדחיית התביעה. למרות שהנתבע זכה בתמלוגים משמעותיים, בית המשפט לא פסק לתובע הוצאות כלשהן, בהתחשב בנסיבות המקרה.