רע"פ 5034/15

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם בסמכותו של המשיב להעמיד אדם לדין בגין הפרת תנאי שחרורו, לצד הרעת תנאי מעצרו. המבקשים, שהועמדו לדין בגין הפרת צו חוקי ואשר תנאי מעצרם הוחמרו אף הם, טענו כי הדבר עולה כדי פגיעה בעקרון הסיכון הכפול ומהווה ענישה כפולה, וכי הפעלת סמכות מקבילה זו פוגעת מטבעה בעקרונות הצדק. עוד טענו כי הנחיות המשטרה ופרקליטות המדינה תומכות בעמדתם. עם זאת, בית המשפט מצא כי הוראות חוק המעצרים ודיני העונשין משרתות תכליות שונות, ולכן כל הוראה אינה שוללת את האחרת. בית המשפט קבע, כי למשיבה סמכות להעמיד לדין מפר את תנאי השחרור, לצד הרעת תנאי מעצרו, ובלבד שתפעיל סמכות זו בזהירות ובהתאם לאמות מידה ברורות. בבחינת נסיבותיו הפרטניות של כל אחד מהמערערים, מצא בית המשפט כי החלטת המשיב להעמיד לדין את המערער 1 הייתה סבירה, וכי דוקטרינת ההגנה מפני צדק אינה חלה במקרה זה. אשר למערער 2, הסכים בית המשפט כי לא היו נסיבות של חוסר סבירות קיצוני בהחלטתו של המשיב להעמיד לדין. עם זאת, בית המשפט הורה לבטל את העונשים המותנים שהוטלו על המערער 2 בגין העבירות בהן זוכה. לפיכך נדחו הערעורים, אך פסק הדין תרם להבהרת המצב המשפטי והוביל לגיבוש קווים מנחים למקרים עתידיים.