ע"א 2635/22

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מחמת התיישנות. התביעה מתייחסת לאירוע שהתרחש באוקטובר 2018, בו נהרג בן משפחתם של המערערים. התביעה הוגשה באפריל 2021, למעלה משנתיים לאחר האירוע. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המדינה כי התביעה התיישנה על הסף, ועל כן דחה אותה. המערערים ערערו על החלטה זו. המערערים טענו כי המדינה לא העלתה את תקופת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ופעלה בחוסר תום לב, כי הדין אינו חל משום שהאירוע התרחש מחוץ לאזור הנקוב ולא נגרם על ידי צבא הגנה לישראל, וכי יש להאריך את תקופת ההתיישנות בשל נסיבות מקלות שונות, וכי החוק מגביל את זכויותיהם באופן בלתי חוקתי. עוד טענו כי אין באפשרותם להגיש את התביעה בתוך תקופת ההתיישנות משום שהפרקליטות סירבה להעביר להם חומרי חקירה. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי יש לדחות את הערעור. פסק הדין פירט ואישר את ממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת השנתיים הקבועה למקרים אלה, וכי המערערים לא הוכיחו כל מניעה סבירה שתצדיק את הארכת תקופת ההתיישנות. השופט הסכים עם קביעותיו המפורטות והמנומקות של בית המשפט המחוזי, וקבע כי טענות המערערים אינן משכנעות. נפסק כי המדינה העלתה את הגנת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, כי הדין חל על התיק, וכי ניתנה למערערים הזדמנות סבירה להגיש את תביעתם בתוך תקופת ההתיישנות. גם הסירוב למסור חומרי חקירה נמצא לא מהותי, שכן הטענה לא הייתה תלויה בזהות העבריין ולא דרשה גישה אליהם. זאת ועוד, המדינה לא נדרשה לוותר על הגנת ההתיישנות על סמך התנהלותה במקרים אחרים, וזכויות המערערים לא הוגבלו באופן בלתי חוקתי. לסיכום, אישר השופט את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי התביעה נדחתה בצדק מחמת התיישנות. טענות נוספות לגבי עילת התביעה והסכום המופרז הנתבע צוינו אף הן אך לא טופלו, נוכח הדחייה מטעמים פרוצדורליים. ההחלטה התקבלה פה אחד, והערעור נדחה.