פש"ר 28981-09-15

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק פש"ר 28981-09-15 (וקנין נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח')** **מבוא** פסק דין זה עוסק בבקשת נאמן לפסיקת שכר טרחתו בגין מימוש נכס מקרקעין, אשר היה בבעלות משותפת של החייב וגרושתו (להלן: "המשיבה"). המחלוקת העיקרית נסבה סביב חישוב שכר הטרחה, ובפרט, האם יש לפסוק תוספת בגין "מאמץ מיוחד" והאם יש לפסוק שכר טרחה מחלקו של שותף שאינו בהליך פשיטת רגל (המשיבה). **המסגרת הנורמטיבית** החלטת בית המשפט נשענת על מספר מקורות משפטיים מרכזיים: 1. **פקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980**: החוק המסדיר את הליכי חדלות הפירעון, ובפרט את תפקידו של הנאמן ואת האופן בו מטפלים בנכסי החייב, לרבות נכסים שבבעלותו המשותפת. 2. **תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות השכר")**: תקנות אלו מסדירות באופן ממצה את אופן חישוב שכר טרחתם של בעלי תפקיד בהליכי חדלות פירעון. בית המשפט הדגיש כי יש לבסס את בקשת שכר הטרחה על תקנות אלו בלבד. 3. **נוהל הכונס הרשמי והממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי בעניין שכר טרחת בעלי תפקיד**: נוהל זה מספק הנחיות וקווים מנחים ליישום תקנות השכר, ובפרט מתייחס למקרים של מימוש נכסים בבעלות משותפת. **העיקרים המשפטיים והחידושים בפסק הדין** 1. **חובת ביסוס בקשת שכר הטרחה על התקנות**: בית המשפט חזר והדגיש את העיקרון כי בקשתו של בעל תפקיד לפסיקת שכר טרחה חייבת להתבסס על תקנות השכר בלבד. הבחירה במסלול חישוב שכר הטרחה נתונה לשיקול דעתו של בעל התפקיד, אך ההחלטה הסופית בדבר המסלול המתאים והסכום ההוגן נתונה לבית המשפט. 2. **פסיקת שכר טרחה מחלקו של שותף שאינו בהליך פשיטת רגל**: * **הכלל:** ככלל, הנוהל של הכונס הרשמי (לפיו בית המשפט נותן לו משקל רב) קובע כי הנאמן אינו זכאי לשכר טרחה מחלקו של שותף סולבנטי (המשיבה במקרה זה). זאת, מכיוון שהתקבולים מקופת הנשייה נובעים מהליכי חדלות הפירעון של החייב. * **החריג - "מאמץ מיוחד" וקשיי מימוש:** בית המשפט הכיר בכך שבמקרים המתאימים, ובהתחשב בקשיי המימוש ובנסיבות העניין, ניתן לשקול פסיקת שכר טרחה בגין מימוש חלקם של השותפים. הדבר עשוי להתבטא בפסיקת שכר על פי התעריף המינימלי המומלץ בכללי לשכת עורכי הדין (לצורך פירוק שיתוף), או במסלול מימוש, באופן מלא או חלקי. * **יישום במקרה הנדון:** בית המשפט קבע כי במקרה זה, על אף שלא הוכח שהמשיבה פעלה בזדון להכשיל את המכר, הנאמן נדרש לבצע פעולות רבות ומורכבות לצורך מימוש הנכס, וכי התנהלותה של המשיבה אף היא תרמה למורכבות. לאור זאת, בית המשפט מצא הצדקה לחייב את המשיבה בתשלום שכר לנאמן, אך לא במסלול מימוש מלא, אלא בשיעור של 3.5% מערך חלקה בנכס – שיעור הגבוה מעט מהתעריף המינימלי המומלץ. הדבר מהווה איזון בין הכלל לפיו אין לפסוק שכר מנכסים של צד ג', לבין ההכרה במאמץ מיוחד הנדרש בנסיבות מסוימות. 3. **פסיקת שכר בגין "מאמץ מיוחד"**: * **עמדת הנאמן:** הנאמן טען כי ביצע פעולות רבות החורגות מתפקידו השגרתי, לרבות טיפול בעשרות תביעות חוב מורכבות, התמודדות עם ערעורים, ניהול הליכי מימוש, פניות לגופים פיננסים ועוד, אשר הביאו למימוש מלא של הנושים. * **עמדת הכונ"ר:** הכונס הרשמי סבר כי רוב הפעולות שבוצעו הן חלק מהתפקיד הרגיל של הנאמן. עם זאת, לאור היקף העבודה, נתן הסכמתו לפסיקת תוספת מאמץ מיוחד בשיעור של 10%. * **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט נתן משקל מכריע לעמדת הכונס הרשמי, אשר נחשב גורם אובייקטיבי בעל משקל מיוחד בהחלטות הנוגעות לשכר טרחת בעלי תפקיד. לאור הסכמת הכונ"ר, אישר בית המשפט לנאמן תוספת מאמץ מיוחד בשיעור של 10% משכר הטרחה. בכך, בית המשפט אינו מבטל לחלוטין את האפשרות לפסוק תוספת זו, אך מציב רף גבוה להוכחתה, ומצמצם את ההיקף בהתאם להערכת הגורם המפקח. **סיכום והשלכות** החלטה זו ממחישה את האיזונים העדינים שבית המשפט מבצע בפסיקת שכר טרחתם של נאמנים, ובפרט כאשר מדובר במימוש נכסים שבבעלות משותפת. בית המשפט מכיר במאמץ הנדרש מבעל התפקיד, אך מדגיש את החשיבות של עמידה בכללים ובתקנות הקבועים בחוק. * **לגבי שכר טרחה מחלק שותף:** החלטה זו מחזקת את הקו הפסיקתי לפיו ניתן לפסוק שכר טרחה מחלקו של שותף שאינו בהליך, אך הדבר מותנה בקיומו של מאמץ מיוחד מצד הנאמן, ובהערכה מדוקדקת של נסיבות המקרה. השיעור שנקבע (3.5%) מהווה תקדים שמגלם את ההכרה במאמץ הנדרש, אך עדיין נמוך מזה של מסלול מימוש מלא, כפי שבא לידי ביטוי במקרים מורכבים יותר. * **לגבי "מאמץ מיוחד":** בית המשפט נוקט בגישה שמרנית יותר בפסיקת תוספת זו, ומעניק משקל רב לעמדת הכונס הרשמי. ההחלטה מאותת לנאמנים שעליהם להוכיח באופן ברור ומפורט כי פעולותיהם חורגות באופן משמעותי מהשגרה, וכי לא ניתן היה להגיע לתוצאה הרצויה ללא מאמץ חריג. בסופו של דבר, ההחלטה מדגימה את הגישה המאוזנת של בית המשפט, השואפת להבטיח את תשלום שכרם הראוי של הנאמנים, אך גם לשמור על האינטרסים של נושים ושל צדדים שלישיים, תוך הקפדה על קיום הדין והכללים המשפטיים.