ב"ל 24495-11-23

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 62615-02-24 (ב"ל 24495-11-23) - המוסד לביטוח לאומי נ' אלפרד אלמוג** **רקע עובדתי וטענות הצדדים** התיק דנן עוסק בתביעת התובע, מר אלפרד אלמוג, להכרה בליקויים בכתפיים, בצוואר, בגב ובשבר בחוליה L1 כ"פגיעות בעבודה", על פי עילת המיקרוטראומה. התובע, יליד 1958, עבד למעלה מ-25 שנים כירקן ומנהל חנות ירקות. התביעות אוחדו, ובית הדין נדרש לבחון את התשתית העובדתית והרפואית לקשר סיבתי בין תנאי עבודתו לנזקים הנטענים. התובע טען כי ביצע פעולות פיזיות מאומצות, חוזרות ונשנות, הכוללות הרמת משאות כבדים (עד 40 ק"ג), סידור דוכנים, פריקת משטחים, גרירת עגלות עמוסות (מאות קילוגרמים), הרמת אבטיחים (8-13 ק"ג לאחד), פריקת מכלי בננות (עד 300 ק"ג ליום), הרמת אשכולות בננות (35-45 ק"ג לאשכול), הרמת דלעות (25-35 ק"ג לדלעת), ואיסוף תות שדה (כ-200 ק"ג ליום באמצעות כף שקילה). בנוסף, נטען כי עבודתו בעמדת הקופה דרשה שקילה והרמת מוצרים מאות פעמים ביום, באופן שהפעיל עומס מצטבר על הגב, הצוואר והכתפיים, לעיתים מעל גובה הכתפיים. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, טען כי לא הוכחה תשתית עובדתית של פעולות חוזרות ונשנות ורציפות על הגב או הצוואר, וכי עבודת התובע הייתה מגוונת, לא מונוטונית, ונעשתה לפרקי זמן קצרים, לעיתים בשיתוף עם עובדים נוספים. כמו כן, נטען כי לא הוכחה תשתית לשימוש רציף בכתפיים, ובוודאי שלא הרמת ידיים מעל גובה הכתפיים. **מסגרת נורמטיבית - הלכת המיקרוטראומה** בית הדין חזר על עקרונות הלכת המיקרוטראומה, אשר לפיהן לצורך הכרה בפגיעה כ"פגיעת עבודה" נדרש להוכיח: 1. **תנועות חוזרות ונשנות:** זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף. אין צורך בזהות מוחלטת, אך התנועות צריכות להיות דומות ולהפעיל על מקום מוגדר. 2. **תדירות:** התנועות אינן חייבות להיות קבועות וסדירות, אך עליהן לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר. 3. **רציפות:** התנועות אינן חייבות להיעשות ברציפות ללא הפסקות, אך יש לאפשר בידוד של פעולות מסוימות כחוזרות ונשנות. 4. **קשר סיבתי:** יש להוכיח כי התנועות החוזרות והנשנות הן שגרמו לנזק המצטבר הפוגע בכושר העבודה. **הכרעת בית הדין - עקרונות משפטיים וחידושים** בית הדין קיבל את התביעה בנוגע לפגימה בכתפיים, אך דחה את התביעה בנוגע לצוואר, גב ושבר בחוליה L1. להלן פירוט ההיבטים המרכזיים בהכרעה: **1. דחיית התביעה לליקויים בצוואר, בגב ובשבר בחוליה L1:** * **העדר תשתית עובדתית מספקת:** בית הדין קבע כי התובע לא הצליח להוכיח קיומה של תשתית עובדתית התומכת בתנועות חוזרות ונשנות של הגב או הצוואר, בהתאם לדרישות הלכת המיקרוטראומה. * **חוסר עקביות וסתירות בגרסאות התובע:** בית הדין הדגיש את חוסר העקביות המשמעותי בגרסאות התובע בנוגע לתקופות העבודה, היקף ושעות העבודה, סיוע של עובדים נוספים, ואף באשר לאופי עבודתו הייחודית (למשל, מתי החנות החלה להתמקד בפירות וירקות עונתיים, משקלים שהורם, ועוד). חוסר עקביות זה, לצד הימנעותו של התובע מהבאת עדים רלוונטיים (אשתו, ילדים, עובדים נוספים), פגע במהימנות גרסתו. * **התאמת גרסאות למטרות התביעה:** בית הדין התרשם כי התובע ניסה להתאים את גרסאותיו לצרכים הספציפיים של כל תביעה (למשל, טענות על הרמת משקלים כבדים בתביעות מיקרוטראומה, לעומת טענות על הרמת משקלים קלים בתביעה לאירוע לבבי). * **פירוט פעולות ספציפיות:** בית הדין ניתח לעומק פעולות ספציפיות שהתובע טען כי בוצעו, כגון הרמת אשכולות בננות, חיתוכן, הרמת דלעות, איסוף תותים, והרמת אבטיחים. בפעולות אלו, בית הדין מצא כי המשקלים, התדירות, או אופן הביצוע (למשל, גובה ההרמה, אופי הסידור) לא עמדו בדרישות הלכת המיקרוטראומה ביחס לגב ולצוואר. למשל, נקבע כי הרמת אשכולות בננות (8-9 פעמים ביום, לגובה 15-20 ס"מ) או הרמת 3 דלעות ביום אינם מקימים תשתית מיקרוטראומטית. * **תפקידם של עובדים נוספים:** בית הדין הדגיש כי לא ניתן היה לייחס לתובע את מלוא הפעולות הנטענות, שכן חלקן בוצעו על ידי עובדים נוספים, ובהיעדר עדויות מאותם עובדים, לא ניתן היה לבסס את הטענות. **2. קבלת התביעה (חלקי) בנוגע לפגימה בכתפיים:** * **זיהוי תשתית עובדתית למיקרוטראומה:** בית הדין מצא כי פעולת **השקילה, הרמת הפריטים, והעברת השקית ללקוח** מהווה בסיס לתשתית עובדתית מיקרוטראומטית ביחס לכתפיים. * **אפיון הפעולה:** הפעולה תוארה כמבוצעת עשרות פעמים ביום, לאורך שעות עבודה מוגדרות (בעיקר 10:00-14:00), וכללה הרמת שקיות עם פירות וירקות, הנחתן על המשקל, שקילתן, והעברתן ללקוח. לעיתים, נדרש היה להרים או להניח על המשקל פריטים כבדים יותר, כגון אבטיחים (8-13 ק"ג), או להרים את השקיות המלאות לגובה נמוך מגובה הכתף ועד לגובה הכתף. * **תדירות ורציפות:** בית הדין ראה בפעולה זו תנועה חוזרת ונשנית המבוצעת בתדירות גבוהה (עשרות פעמים ביום) לאורך יום העבודה, אשר עשויה לגרום לעומס חוזר על הכתפיים. * **הבחנה בין אזורי גוף:** בית הדין ביצע הבחנה ברורה בין הליקויים בצוואר ובגב, שלא הוכחו, לבין הליקויים בכתפיים, אשר להם נמצאה תשתית עובדתית מספקת. * **מינוי מומחה רפואי:** על מנת לבחון את הקשר הסיבתי הרפואי בין פעולת השקילה לליקויים הנטענים בכתפיים, הוחלט על מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. **חידושים ומשמעויות פסק הדין:** * **הקפדה על דרישות הפסיקה:** פסק הדין ממחיש את החשיבות הקריטית של עמידה במבחנים המחמירים של הלכת המיקרוטראומה. בית הדין מוכן לדחות תביעות גם כאשר ישנם נזקים גופניים, אם התשתית העובדתית אינה מבוססת כדבעי. * **חשיבות הוכחת התשתית העובדתית:** הניתוח המפורט של גרסאות התובע, זיהוי הסתירות, וההתייחסות לכל פעולה באופן ספציפי, מדגישים את הצורך של התובע להציג תמונה עובדתית אחידה, קוהרנטית ונתמכת בראיות. * **הכרעה דיפרנציאלית:** ההבחנה בין ליקויים שונים (צוואר/גב לעומת כתפיים) תחת אותה הלכה, מראה כי בית הדין מסוגל לזהות פעולות ספציפיות אשר עשויות ליצור עומס חוזר על אזורים מסוימים בגוף, גם אם פעולות אחרות או אזורים אחרים אינם מקיימים את הדרישות. * **התייחסות לעבודות ניהוליות וחלקיות:** בית הדין התייחס לשינויים בהיקף העבודה של התובע, לרבות תקופות של עבודה חלקית או ניהולית בלבד, והשפיע על קביעתו כי לא הוכחה תשתית מיקרוטראומטית לאורך כל תקופת העבודה. * **התייחסות לעדויות קודמות:** בית הדין בחן את עדויות התובע בהליכים קודמים, תוך השוואתן לעדויות בהליך הנוכחי, והדגיש את השפעתן של סתירות על מהימנות הגרסה. * **ההיבט המשפטי-עובדתי:** הניתוח המעמיק של אופי העבודה, תדירות הפעולות, המשקלים, וחלוקת העבודה, מראה כי בית הדין אינו מסתפק בטענות כלליות, אלא דורש פירוט עובדתי מדויק. בסך הכל, פסק הדין מהווה דוגמה ליישום קפדני של דרישות הפסיקה בתחום המיקרוטראומה, תוך הדגשת החשיבות של הצגת תשתית עובדתית מוצקה, עקבית ונתמכת בראיות, גם כאשר מדובר בתביעות מורכבות הכוללות מספר ליקויים נטענים.