ת"א 18715-03-14

תקציר

התובעת, טליה אשר, תבעה את גיסה לשעבר ואת אשתו, אורן ודבורה, כדי להוכיח כי הסכם הלוואה ושטר משכון שנחתם ביניהם היו פיקטיביים ודינם להתבטל. טליה טענה כי ההסכם נועד להגן על נכסי משפחתה מפני נושים פוטנציאליים, שכן בעלה, אופיר, נקלע באותה עת לקשיים כלכליים. היא טענה כי אין לכבול אותה לתנאי ההסכם, שכן הוא נועד לשמש רק כבטוחה להלוואה שנטל עסק בעלה ולא ייצג התחייבות כספית אמיתית מצידה. עם זאת, השופט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. גרסת הנאשמים, שנתמכה בראיות תיעודיות ובעדותו של עד חסר פניות, נחשבה אמינה יותר. בית המשפט קבע כי הסכם ההלוואה ושטר המשכון משקפים נאמנה חוב כספי אמיתי שחבו טליה ואופיר לנתבעים, שנבע מהלוואות אישיות שקיבלו לאורך השנים לצרכיהם הפרטיים. עוד קבעה השופטת כי מימוש המשכון נעשה בתום לב ולא היה ניסיון לנשל את טליה מנכסיה באופן בלתי הוגן. מאחר שהתובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה, דחה השופט את התביעה והורה לה לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של הנתבעים, לרבות הוצאות הטיסה של הנתבעת שנסעה מקנדה כדי להשתתף במשפט.