ע"א 7684/10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת נזיקין נגד הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (קרנית) בעקבות תאונת דרכים קטלנית שגבתה את חייה של עפיאלה רדואן ב-3 ביוני 1999. המערערים, שייצגו את עזבונו ויורשיו של רדואן, ביקשו להגדיל את השכר החודשי החזוי שאמור לשמש בסיס לחישוב הפסדי השתכרותו של המנוח. התביעה המקורית הציעה סכום חודשי של 3,000 ₪ לפחות, ואילו המשיבה, קרנית, הציעה סכום נמוך יותר של 2,000 ₪, בנימוק של היעדר השכלה פורמלית והיתרי עבודה שהיו בידי המנוח. נקודת מחלוקת מרכזית הייתה קביעת מקום עבודתו ומרכז חייו האפשריים של המנוח, אשר השפיעו על השכר הממוצע המחושב המשמש להערכת הפסדי השתכרות עתידיים. ממצאי בית המשפט המחוזי מיקמו את מרכז חייו של המנוח ברשות הפלסטינית, ולכן השכר הממוצע במשק הפלסטיני נחשב לשיקוף מדויק יותר של סיכוייו העתידיים. המערערים חלקו על מסקנה זו, וטענו כי המנוח יכול היה לקבל היתר לעבוד בישראל וכי יש להעריך את פוטנציאל השתכרותו בהתאם. עם זאת, השופטים, המשנה לנשיא א' ריבלין, השופט א' פוגלמן והשופט י' עמית, אישרו את החלטת בית המשפט המחוזי והדגישו כי סביר להניח שמרכז חייו של המנוח היה נשאר ברשות הפלסטינית כקטין, ולכן יש להשתמש בשכר הפלסטיני הממוצע כאמת מידה ראויה יותר. פסק דין זה מחזק את התפיסה כי נתונים פרטניים קודמים לנתונים קבוצתיים בעת קביעת הפיצוי, אך בהיעדר פרטים ספציפיים כאלה, השכר הממוצע במשק הרלוונטי משמש אינדיקטור אמין. משנדחה הערעור, חויבו המערערים בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 10,000 ₪.