עש"א 50573-05-22

תקציר

פסק הדין דן בהסדרת שירותי השמירה ובחובת רישיון לעסוק בתחום, כפי שנקבע בחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה. החוק מקים ועדה הממונה על הרישוי, שבסמכותה לבטל או לחדש רישיונות מדי שנה על פי שיקולי שלום הציבור והרקע וההתנהגות של המבקש. הליך קבלת ההחלטות של הוועדה מונחה על ידי רף ראייתי נמוך יותר מאשר בבית המשפט, תוך הסתמכות על "ראיות מנהליות". ערעור על החלטת רישוי מחייב בחינה מעמיקה של הליך הוועדה ושקילתה בראיות הקיימות. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי לוועדה הייתה גישה לכל חומרי החקירה הקשורים למערערים ובחנה אותם, בניגוד לטענתם כי חומרים אלה לא הוצגו לעיונם. בית המשפט הדגיש כי החלטת הוועדה לא התבססה רק על סיכום פרפרזה של המשטרה, אלא גם על חומרי חקירה נוספים. מכאן, שפסיקה קודמת שביטלה החלטת ועדה על סמך סיכום בלבד לא הייתה ישימה במקרה זה. בית המשפט ציין גם טעות בפרפרזה המשטרתית, אך הגיע למסקנה כי אין בה כדי להשפיע על החלטת הוועדה, שהתבססה כראוי על בחינה מקיפה של חומר הראיות. לאחר שבחן את חומרי החקירה שהוצגו בפני בית המשפט, מצא השופט כי החלטת הוועדה סבירה ונתמכת היטב. ההתנגדויות שהעלו המערערים לא נחשבו עילה מספקת להתערבות בית המשפט בהחלטת הוועדה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 11.1.2023, עם אפשרות לבא כוח המשיב לקבל את חומרי החקירה בהמשך.