ת"א 709/93

תקציר

התובעת, שושנה מזרחי, נפצעה באורח קטסטרופלי בתאונת דרכים, והפכה לנכה בשיעור של 100%. נכויותיה כללו שיתוק של כל ארבע הגפיים, ושברים בחוליה הצווארית ובעצם הירך השמאלית. היא עברה ניתוחים ושיקום, וזקוקה לטיפול מתמיד בכל פעולות היומיום. היא גם איבדה כמה שיניים קדמיות בתאונה. בית המשפט הורה לחברת הביטוח הנתבעת לפצות את מזרחי במספר קטגוריות. עבור נזק לא ממוני – כאב וסבל – היא תקבל את הסכום המרבי המותר על פי החוק הישראלי, בתוספת ריבית. בית המשפט שקל גם את קיצור תוחלת החיים של מזרחי, והורה לנתבעת לשלם 250 אלף שקל, לאחר שקבע כי תוחלת חייה הופחתה ב-10%. בית המשפט חישב את הפסד השתכרותה של מזרחי, תוך התחשבות בשכרה בעת התאונה, בסיכויי הקידום שלה ובשכר שסביר להניח שהייתה מרוויחה אלמלא נפגעה. חברת הביטוח חויבה לשלם לה 3,500 שקל לחודש עבור העבר, ו-4,000 שקל ולאחר מכן 6,000 שקל לחודש מיולי 1993 ואילך, בתוספת ריבית. סכום זה ישולם עד שתגיע לגיל 65. מזרחי זכה גם בפיצויים בגין אובדן זכויות סוציאליות, הוצאות דיור והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, הוצאות ניידות והוצאות כביסה, ביגוד, מזון ועזרה בבית. בית המשפט פסק גם פיצויים עבור חופשות שנתיות, ציוד לנכותה, שיקום נפשי, מחשב לעבודה ולשיקום ואובדן השתכרות לאמה, שנאלצה להפסיק לעבוד כדי לטפל במזרחי. חלק מבקשותיו של מזרחי לפיצויים נדחו, בהן בקשות לאפוטרופוס, שירותי מין ומוצרי חשמל שונים. ניכויים בוצעו עבור פיצויי הפיטורים של מזרחי ותשלומי המוסד לביטוח לאומי שכבר קיבלה. כמו כן חויבה חברת הביטוח לשלם את שכר טרחתו של מזרחי. בסך הכל חויבה חברת הביטוח לשלם לשושנה מזרחי סכום נכבד, המשקף את חומרת פציעתה ואת הפגיעה בחייה. מטרת הפיצוי הייתה לספק את צרכיה והוצאותיה הנובעות מהתאונה, ולהבטיח את ביטחונה הכלכלי.