ת"א 16393-10-19

תקציר

התובע הגיש בקשה לדחות את תביעת הנתבעים, בטענה כי החלטת רשם ההוצאה לפועל מלמדת כי אין בסיס לתביעה וכי מתקיימים התנאים לדחיית התביעה לפי חוק סדר הדין האזרחי. הנתבעים ביקשו בעבר לדחות את התביעה בשל אי עמידתה של התובעת בצו בית משפט בדבר גילוי מסמכים ותשובות לשאלון עד למועד מסוים. התובע אמנם לא מילא אחר הצווים, אך בקשת הנתבעים לפיטורים הוגשה לאחר המועד המיועד לקיום ההחלטה. בנוסף, העלו הנתבעים בתשובתם טענות חדשות שלא הוזכרו בבקשתם המקורית. בית המשפט מצא כי החלטת רשם ההוצאה לפועל אישרה בדיעבד את מינוי בא כוח התובעת והכירה בהחלטות החברה, לרבות מינוי ייצוג משפטי. משכך, בקשת הדחייה על יסוד אי קיום צווי בית המשפט לא הייתה מוצדקת. זאת ועוד, בית המשפט בחר שלא להתייחס לטענות החדשות שהעלו הנתבעים בתשובתם, שכן סטו מהבקשה המקורית. השופט הגיע למסקנה כי התביעה לא תידחה לפי כלל 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך סוגיית התנהלותו של התובע תישקל בעת פסיקת הוצאות בתום המשפט. עוד נקבע בהחלטה כי על הצדדים להבהיר מדוע אין לקבוע מועדים להגשת תצהירים, ואם לא תתקבל תגובה, יש להניח כי ההליכים המקדמיים הסתיימו.