רע"א 4981/16

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת הנוגעת לתעריפי המים. המשיב, שסווג בטעות כ"מוסד ציבורי" ולא כ"בית חולים", חויב בדמי מים גבוהים יותר ממה שסברה שהיה עליה לשלם. לפי סעיף 114(ב) לחוק המים, מי שמשלם יותר מספק מים רשאי לדרוש החזר או ניכוי של העודף בתוך שנה מיום התשלום. המשיבה לא עשתה זאת בתוך פרק הזמן שנקבע, מה שהוביל לדחיית תביעתה בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי חלק על החלטה זו ופסק לטובת המשיב. עם זאת, לאחר בחינה מעמיקה יותר, מצא השופט נ' הנדל כי לשונו הברורה והחד-משמעית של סעיף 114(ב) מחייבת תקופת התיישנות של שנה בבקשות הנוגעות לאגרת מים. תקופה זו עולה בקנה אחד גם עם עקרון הוודאות התקציבית, שהוא חיוני לתכנון הפיננסי של הרשויות הציבוריות. בהתחשב בכך שהמשיב לא ניסה להשיב את התשלומים העודפים בתוך התקופה הנקובה של שנה, צידד השופט במבקש וקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת, בהתאם להחלטה המקורית של בית משפט השלום. השופט א' שהם והשופט י' קרא הסכימו עם החלטה זו.