ת"א 52239-11-18

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע בחלקו. התובעת התכוונה להקים אתר אינטרנט לשירותי תיירות ופנתה לנתבעת 1 – יזמית מנוסה – לצורך הקמתו. בנובמבר 2015 נחתם הסכם לפיתוח האתר, הכולל הוראות עבודה נוספות. התובע שילם עבור כמה פיתוחים נוספים, אך בהמשך טען כי עלויות אלה היו בלתי סבירות וגבוהות ממחיר השוק. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע אישר הוצאות אלה מראש ויכול היה לפנות לייעוץ מקצועי. עוד טענה התובעת כי האתר מעולם לא נמסר, אך בית המשפט מצא ראיות המצביעות אחרת וכי התובעת אישרה את קבלת גרסת הבטא. המחלוקת האמיתית התעוררה בשנת 2018 כאשר הצדדים לא הסכימו על דמי האחזקה החודשיים, מה שהוביל לכך שהנתבעת הפסיקה את שירותי האחזקה. בית המשפט קבע כי מחלוקת זו אינה מצדיקה את ביטול ההסכם הקודם. התובעת דרשה החזר כספי מלא, שגם אותו דחה בית המשפט, בהתחשב בכך שהושקעו שנתיים של עבודה בפרויקט. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת לגבי פיתוחים ספציפיים שאינם שלמים או שמישים והורה על השבה בגינם. טענת התובעת כי רישום החברה הנתבעת היה בתחפושת נדחתה, והתביעה נגד הנתבעת 3 נמחקה. בית המשפט גם לא מצא סיבה להטיל אחריות אישית על הנתבע 1. לסיכום, חויבה החברה הנתבעת לפצות את התובע בגין פיתוחים ספציפיים, להעביר לתובע את המערכת והקודים הקיימים, ולשאת בהוצאות המשפט, שכר טרחת המומחה ושכר טרחת עורך הדין של התובע. הסכום שהוחזר היה 203,332 IL, בניכוי 7788 IL - דמי אחסנה - עם הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3 נדחתה בחלקה, ומועד מתן פסק הדין נקבע ליום 14.12.2022.