ע"א 2073/98

תקציר

הערעור מתייחס לחלוקת הנכסים לאחר פירוק שותפות, ומתרכז בפרשנותו של סעיף 21 לחוזה השותפות, המתווה את חלוקת הנכסים במקרה של סיום השותפות. המאמר מציין כי החנות והריהוט שייכים לשותפים המנהלים את העסק, בעוד שאר הציוד מחולק שווה בשווה. בנוסף, הוא מתייחס לחלוקת מוניטין. הצדדים חלוקים בשאלה האם הוראת המוניטין חלה רק על מגזר מסוים של העסק הקשור לשזירת פרחים למוסדות ציבור או משתרעת על המוניטין הכולל של השותפות. המערער, שלמה דיגר, טוען כי לשונו הברורה והפשוטה של החוזה מגבילה את המוניטין לחלק מסוים של העסק. מנגד, טוענת המשיבה, הגב' ויסקיך, שבעלה היה שותפו של דיגר, כי שתיקת החוזה בנוגע למותו של שותף מרמזת כי יש לחלק את המוניטין הכללי שווה בשווה. שופט בית המשפט המחוזי פירש את החוזה תוך שימוש בנסיבות חיצוניות, שהובילו לחלוקה שווה של המוניטין. עם זאת, דעת הרוב של בית המשפט העליון מצדדת בדיגר ומדגישה כי לשון החוזה ברורה וכי כוונת הצדדים עולה מהטקסט. יתר על כן, הנסיבות אינן מרמזות על פרשנות שונה. באשר לתביעותיה של הגב' ויסקיך לדמי שימוש, חשבונות מפורטים והוצאות משפט, דוחה בית המשפט את ערעוריה, ומסכים עם קביעותיו של בית משפט קמא בעניינים אלה. פסק הדין מחשב את חלקה של הגב' ויסקיך במוניטין בשיעור של 3.99% מהמוניטין הכללי ומורה לדיגר לשלם לה הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.