עמל"ע 10747-04-14

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין, שאישר פה אחד את פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי, שהרשיע את המערער, עורך דין במקצועו, בעבירות הבאות: שליחת יד בכספי לקוחות; אי מסירת דו"ח כספי ללקוח; אי שמירה על כבודו של מקצוע עריכת הדין; והפרת חובת אמונים כלפי הלקוח. העובדות הן כדלקמן: המערערת ייצגה את הוריו של קטין שנפגע בתאונת דרכים וקיבלה מחברת הביטוח סך של 3,500 ₪ כפיצוי בגין התאונה. ההורים טענו כי המערער לא העביר להם את הכספים, ובית המשפט המחוזי הרשיע אותו בעבירות הנ"ל. בית הדין הארצי למשמעת אימץ את ממצאיו העובדתיים של בית הדין המשמעתי המחוזי ודחה את הערעור על פסק הדין. באשר לעונש, בית הדין הארצי למשמעת לא התערב בעונש של שלוש שנות השעיה, החזר הוצאות ללשכה ופיצוי למתלונן, שהטיל בית הדין המשמעתי המחוזי על המערער. המערער, שייצג עצמו לאורך כל ההליך המשמעתי, טען בערעור זה כי אין להסתמך על עדותה של המתלוננת בשל הגרסאות הרבות שמסרה. לחילופין, טען כי העונש מוגזם. המשיבה, לשכת עורכי הדין, ביקשה לדחות את הערעור. בית הדין דחה את הערעור על פסק הדין, בקובעו כי אין בו כדי להתערב בממצאים העובדתיים של בית הדין המשמעתי המחוזי, שהתבססו על מהימנות העדים. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר היעדר ייצוג על ידי עורך דין, שכן המערערת לא ביקשה מינוי עורך דין וממילא לא נפגעה מהיעדר הייצוג. באשר לתצהירים הנוספים שהגישה המתלוננת לאחר פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי, לפיהם קיבלה את הכסף מהמערער, קבע בית הדין כי בהיעדר בקשה פורמלית לשמיעת הראיות בערכאה הראשונה, ובהעדר כל תצהיר המסביר את איחור הגשת הראיות, לא הייתה סיבה להחזיר את התיק לבית הדין המשמעתי המחוזי. אשר לעונש, קבע בית המשפט כי לאור מצבו הנורמטיבי במקרה דומה, לפיו הוטלה השעיה של חמש שנים, ההשעיה בת שלוש השנים שהוטלה במקרה זה מהווה את האיזון הנכון. לפיכך, גם הערעור על גזר הדין נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב. בית המשפט הורה למזכירות להעביר העתק מפסק הדין לראש אגף החקירות במשטרת ישראל, על מנת שיטפל בחקירה בעקבות התצהירים הסותרים שהגישה המתלוננת, אשר היוו לכאורה ניסיון לשיבוש הליכי משפט.