רע"א 7246/11

תקציר

בהחלטה מיום 16.1.2012 דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור, ובכך אישר את החלטת בית משפט קמא מבלי להתערב בממצאיו המקדמיים. בית המשפט הדגיש כי לבתי המשפט הפרוצדורליים שיקול דעת רחב במתן סעדים זמניים, ובתי המשפט לערעורים נמנעים בדרך כלל מלהתערב אלא במקרים חריגים, שלא כך היה. המחלוקת נסובה סביב הסכם הפצה בין קרסו ללוי, המאופיין במערכת יחסים אישית ואמון, שבדרך כלל לא אמור להיות קבוע. משכך, מצא בית המשפט כי כפיית המשך שיתוף הפעולה העסקי באמצעות צווי מניעה אינה ראויה; במקום זאת, פיצוי כספי צריך להיות התרופה אם היחסים העסקיים החמיצו. בית המשפט מתח ביקורת על בית משפט קמא על כך שקבע ממצאים מכריעים בטרם עת ללא ראיות, במיוחד בנוגע לביטול ההסכם והסוגיות הנלוות, אליהן יש להתייחס בתביעה העיקרית לאחר בחינה מקיפה של הראיות. בית המשפט ציין כי אם טענותיו של לוי נגד קרסו מוצדקות, די בפיצוי כספי כפתרון. מאחר שהקשר העסקי היה אמור להסתיים ב-2 במרץ 2012, בית המשפט הבהיר כי כל הטענות לגבי נסיבות הפיטורים ותקופת ההודעה המוקדמת המתאימה צריכות להיפתר על ידי בית המשפט החוקר על בסיס הכשרון והראיות. כן הורה בית המשפט על הפחתת הוצאותיו ושכר טרחתו של בית משפט קמא ל-15,000 ₪ וחייב תוספת של 10,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דינו של המשיב.