בר"מ 4832/07

תקציר

הערעור והערעור הנגדי במקרה זה נסובים סביב פרשנותו של סעיף 3 לפקודת הפיטורים, הקובע הקלות שונות בתשלומי ארנונה למקרקעין שמחזיקיהם הם הממשלה או פועלים מטעמה ומשמשים "לצרכים שלטוניים". המערערת, רכבת ישראל, חברה ממשלתית בע"מ המתחרה בתחום התחבורה, טוענת כי יש לפטור אותה מתשלום ארנונה מלאה בטענה שהיא מחזיקה במקרקעין מטעם הממשלה ולמטרותיה. עם זאת, דעת הרוב בבית המשפט, בראשות השופט פוגלמן, חולקת על כך. בבואו לפרש את סעיף 3 מביא בית המשפט בחשבון את המושג ההיסטורי של פטורים, שהתפתח עם הזמן. ביטול סעיף 61 לחוק רשות הנמלים והרכבות, שהעניק בעבר את הטבות הארנונה לרכבות, הוא אינדיקציה ברורה לעמדתו הנוכחית של המחוקק. תכליתו הסובייקטיבית של ביטול זה, כפי שהוסברה בדברי החקיקה, היא לשלול את מעמדה המיוחד של הרכבת. זאת ועוד, תכליתו האובייקטיבית של סעיף 3 לפקודת הפיטורים, המדגישה שוויון ותחרות הוגנת, אינה מצדיקה מתן פטור לגוף מסחרי כמו רכבת ישראל. עוד מדגיש פסק הדין כי פטורים מארנונה חייבים להיות מעוגנים במפורש בחוק, ודפוס החקיקה הכללי תומך בדעה זו. בנוסף, לביטול סעיף מקביל בחוק רשות הנמלים והרכבות משקל משמעותי. בית המשפט מגיע למסקנה כי בקשתה של רכבת ישראל לפטור ממס אינה ראויה, והערעור והערעור הנגדי נדחים. הרכבת חויבה לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים. השופט גרוניס והשופט עמית מסכימים עם דעת הרוב.